חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 2), התשס"ה-2005, מחולל מהפכה בתחום שילוב אנשים עם מוגבלות בחברה, על ידי קביעת חובה להנגשת מקומות המיועדים לשימוש הציבור הרחב, והפיכתם לזמינים לכל. החוק נועד לסלק מגבלות ומכשולים פיזיים הקיימים כיום ומקשים על השתלבות אנשים עם מוגבלות בחברה.

 

"הנגשה" פירושה בראש ובראשונה הפיכת המקום לנגיש פיזית לאנשים עם מוגבלות, באמצעות מעליות, דרכי גישה, פתחים ומעברים, וכיו"ב. אולם הנגשה אינה מתמצית באלה. פירושה גם הפיכת מקום לנגיש לאנשים עם מוגבלות, מבחינת התקשרות והתמצאות בסביבה, היינו, קביעת עזרים באמצעותם יוכלו גם בעלי ליקויים כליקויי ראיה או שמיעה למשל, להתמצא ולהתנהל בחיי היום יום במקומות ציבוריים.

 

 החוק מקיף ביותר מבחינת תחולתו - מוסדות חינוך, תרבות, פנאי, מבני ציבור, תעשייה, שירותים, ומסחר. בחוק נקבעו מספר מנגנונים לצורך הגשמת תכליתו, בחיי היום-היום: ראשית, נדרש כי עוד בשלב תכנון מבנים ומתקנים, יוועצו המתכננים במהנדס או אדריכל מומחה – "מומחה לנגישות מבנים", שיבחן את התאמת התכנית לצרכיהם של אנשים עם מוגבלות. כך בשלב הראשוני. נדבך נוסף בחוק הוא בשלב רישוי עסקים הנותנים שירותים. גם כאן נקבע שעסק הפונה לציבור, קודם לרישויו יידרש להמלצותיו של מומחה בתחום נגישות שירות – "מומחה לנגישות השירות". על המשרד מטיל החוק את תפקיד הסדרת העיסוק כ"כמומחה נגישות". על המשרד מוטל לקבוע את כישוריהם של המומחים - במסגרת הקוים המנחים שקבע החוק - לנהל את רישומם ולהפעיל מערכת של דין משמעתי לגביהם.

 

על המשרד מוטל גם לקבוע את האופן ואת הקצב שבו יותאמו מוסדות הלימוד שבאחריות האגף להכשרה מקצועית לצורך נגשתם לאנשים עם מוגבלות.

 

מאחר והחוק מהפכני, וקיים פער רב בין המצב כיום, למצב הנדרש על פי החוק, נקבעה החלה הדרגתית של החוק, החל משנת 2008, ועד שנת 2014 שלאחריה יוחל החוק  במלואו. לצורך הגשמת תכלית החוק נקבעו בו גם אמצעי אכיפה וסנקציות.