השכר ההתחלתי הממוצע למשרה מלאה שאוישה במגזר העסקי עמד על 4,597 ₪ לחודש, והוא נמוך ב- 45% מהשכר החודשי הממוצע  לעובד, שעמד על  8,333 ש"ח.

שכר התחלתי של משרה שאוישה הינו השכר ששולם לעובד במועד קליטתו לעבודה. הניתוח בהמשך עוסק ביחס שבין השכר ההתחלתי הממוצע של עובדים במגזר העסקי לבין השכר הממוצע של עובדים שכבר מועסקים במקום העבודה.

הממצא לעיל עולה מניתוח ראשוני שנערך במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת שהשווה בין דיווחי מעסיקים על השכר התחלתי שהם משלמים לעובדים המאיישים משרות, המתבסס על מעקב מעסיקים  העוקב  אחר מדגם מייצג של 2,400 עסקים בישראל זה למעלה מעשור. לבין נתוני השכר הממוצע של שכירים על פי סקר הכנסות שכירים של הלמ"ס לשנת 2005 .

הפער הרחב בין ממוצעי השכר לעיל נובע מהשוני בין התפלגות השכר של משרות שאוישו לבין התפלגות השכר של העובדים במגזר העסקי: כך למשל, קרוב ל-65% מהמשרות שאוישו במגזר העסקי היו בשכר התחלתי של 3,501 – 4,000 ש"ח, קרי שכר מינימום לחודש או מעט גבוה ממנו בהשוואה ל-8.3% בקרב העובדים השכירים.

כמעט 40% מהפער בין השכר ההתחלתי לשכר הממוצע ניתן להסביר ע"י ההבדל הניכר בין התפלגות משלחי היד בקרב מאיישי המשרות לבין קבוצת השכירים במגזר העסקי. באוכלוסיית מאיישי המשרות ישנו ייצוג יתר משמעותי לעובדים בעלי השכלה ומיומנות נמוכים יותר, דבר המשפיע על ייצוג היתר של בעלי השכר הנמוך. את שאר ההפרש בין שכר האיושים לשכר הממוצע ניתן להסביר בהבדלים  בניסיון  ובוותק של העובד הממוצע לעומת העובד המאייש משרות.

קיימים גם פערים ניכרים בין השכר ההתחלתי לשכר הממוצע בין קבוצות שונות של משלחי יד. קיים יתרון משמעותי למשלחי יד בהם קיים הון אנושי גבוה, שם גבוהים משמעותית הן השכר ההתחלתי והן יכולת ההתקדמות לרמות שכר גבוהות יותר לאורך זמן. כך למשל, השכר ההתחלתי בקבוצת חסרי המקצוע עמד על 4,204 ש"ח, ואילו  השכר ההתחלתי בקבוצת משלחי היד האקדמאים  עמד על 10,644 ₪- שכר התחלתי הגבוה  פי 2.5 מזה של חסרי המקצוע. אולם כאשר בוחנים את השכר הממוצע של עובדים בקבוצת משלחי היד חסרי המקצוע רואים שהוא גבוה לעומת השכר ההתחלתי ב- 3% בלבד (מ- 4,204 ש"ח ל- 4,353 ₪), בעוד שבקרב האקדמאים עמד הפער על 40% ויותר (מ- 10,644 ש"ח ל-15,213 ₪). כך שהפער בשכר הממוצע בין האקדמאים לחסרי מקצוע הלך והתרחב מפי 2 בשכר ההתחלתי לפי 3.5 בשכר הממוצע.

יכולת ההתקדמות של עובדים חסרי המקצוע במשק הישראלי מעבר לשכר ההתחלתי שלהם הינה נמוכה ביותר בשל שני גורמים עיקריים: ראשית, התרחבות גדולה של היצע העובדים שאינם ישראלים:, בעבר- פלשתינאים וכיום- עובדים זרים, המועסקים במשק הישראלי כעובדים בלתי מקצועיים , מקבעים את השכר ברמה  נמוכה, בשונה ממשלחי יד אחרים שאינם חשופים לתחרות כזו. שנית, צמצום האפשרויות להכשרה מקצועית לעובדים חסרי מקצוע והפיכתם לבעלי מקצוע. הנתונים מלמדים שהפיכת עובדים חסרי מקצוע לעובדים מקצועיים, תעניק להם תוספת ממוצעת של כ-2,000 שח ברוטו לחודש מעבר לשכר התחלתי שנמצא דומה בקרב חסרי ובעלי המקצוע. 

הדו"ח הנוכחי הוא ראשון בסדרה של דוחות המתבססים על מידע הנאסף ממעסיקים בישראל במסגרת סקר מעסיקים, בשונה מרוב  הסקרים בשוק העבודה, שבהם מראיינים עובדים -מועסקים ולא מעסיקים, ובודקים את הדברים מנקודת המבט של הפרט עצמו. בדוחות שנפרסם ננסה לבחון לעומק סוגיות שונות בשוק העבודה מנקודת מבטם של המעסיקים. בין השאר נעסוק בסיכוי למצוא עבודה לפי אזורים, השוואה בין מאפייני הביקוש לעובדים במדינות שונות ועוד.

רצ"ב הדוח המלא,

פרטים נוספים ניתן לקבל מראש מינהל מחקר ופיתוח בני פפרמן בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל תכנון, מחקר וכלכלה

·         34% מקרב הנשים השכירות[1] בישראל (270.7 אלף נשים) אינן מכירות את החוק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, ולהערכת מינהל המחקר והכלכלה בתמ"ת מדובר באומדן חסר, ושעור הנשים שאינן מכירות את החוק הוא אף גבוה יותר, משום שחלקן ככל הנראה נוטות להעלים  את אי- ידיעתן בנושא.

·         4.4% מן הנשים (35 אלף נשים) דיווחו כי במקום עבודתן היו כלפיהן אמירות בעלות אופי מיני.

·         43% מן הנשים (342.3 אלף נשים) דיווחו כי מקרי ההטרדה המינית שהתרחשו במקום עבודתן לא טופלו כראוי.

·          למעלה מ 50% מן הנשים  המועסקות במקומות עבודה שבהם מחייב החוק מינוי ממונה לטיפול בהטרדות מיניות דיווחו כי אינן מכירות את הממונה  וכי במקום עבודתן לא פורסם תקנון למניעת הטרדה מינית[2].

·         77% מן הנשים (612,997 אלף נשים) דיווחו כי במקום עבודתן לא התקיימו פעילויות הסברה בנושא הטרדות מיניות, בניגוד לנדרש שבחוק.

ממצאים אלו עולים מניתוח נתוני סקר מיוחד בנושא מודעות השכירים לחוק למניעת הטרדה מינית אשר נערך במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת. סקר זה מהווה חלק מסקר נרחב שהתמקד בבחינת המודעות ורמת הידע של מספר חוקי עבודה מרכזיים בקרב  שכירים בישראל. הסקר שנערך באמצע שנת 2006 נערך על פי בקשת , וביוזמת מינהל ההסדרה והאכיפה של חוקי העבודה במשרד התמ"ת, והוא בדק מודעות לחוק שכר מינימום, חוק הודעה לעובד, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק עבודת נשים ופעולות יחידת הסמך לעובדים זרים.

בחינת הפרופיל הסוציו-דמוגרפי של הנשים הללו מלמדת כי שעור גבוה יחסית מקרב הנשים היהודיות מכיר  את החוק יותר בהשוואה  לנשים ערביות, לעולות חדשות, לנשים לא משכילות ולנשים  דתיות. נשים גרושות ורווקות וכן  נשים המועסקות בענף שירותי הבריאות, הרווחה והסעד מכירות את החוק יותר מנשים נשואות ומנשים המועסקות בענפי החינוך והמסחר. 

4.4% מקרב הנשים דיווחו כי היו כלפיהן אמירות בעלות אופי מיני במקום עבודתן. ממצא זה הינו נמוך  משיעור הנשים  שדווחו כי חוו הטרדה מינית מילולית בסקירה קודמת[3] שערך המינהל, שבה עמד שיעור המדווחות  על 7.5%. 

ההסבר העיקרי לפער ולמעשה ההסבר לשיעור הנוכחי הנמוך יחסית  של נשים שדיווחו כי היתה כלפיהן אמירה בעלת אופי מיני במקום עבודתן, הוא המודעות הגבוהה הקיימת בישראל כיום בנושא זה. במהלך שש השנים שעברו מאז שנאספו הנתונים  (בשנת 2000), חלה עליה ברמת המודעות של הציבור לנושא ההטרדות המיניות במקום העבודה, בין היתר בשל קמפיינים של ארגונים שונים ובשל פרשיות מתוקשרות של הטרדה מינית שבהן היו מעורבים אנשי ציבור

שהביאו לכך  שכיום מעסיקים ועובדים נזהרים יותר בהתבטאויותיהם כלפי נשים המועסקות במקום עבודתם.

הממצא בסקר שלפיו למעלה מ 50% מהנשים השכירות אינן מכירות את הממונה על הטיפול בהטרדות מיניות במקום עבודתן ו-70% מהן מדווחות כי לא פורסם תקנון למניעת הטרדה מינית, מלמדנו על אחת משתיים -  או שאכן התמנה  אחראי מטעם המעביד ופורסם תקנון, אך הדבר לא הובא לידיעתן של הנשים, או שמלכתחילה  המעסיק לא מינה אחראי מטעמו ולא פרסם תקנון.  כל אחד מההסברים  הללו מצביע על  בעיה חמורה של  אי ציות מעביד לחוק  או על כך שלא נעשו די מאמצים מצידו להביא את המידע לידיעת כלל ציבור העובדים בארגון. לפיכך, גם  אם המעביד אמנם מינה ממונה מטעמו, פירסם תקנון ואף פרסם מידע על סדנא בנושא מניעת הטרדה מינית, אולם לא עשה זאת באופן המבטיח שהמידע יגיע לידיעתן של כל העובדות בארגון, אלא עשה זאת רק כדי לצאת ידי חובה, ישנו ערך מוגבל למדי לפעולה כזו. בכך מוחטאת אחת ממטרות החוק, שהיא, יצירת מודעות לסוגיית ההטרדה המינית במקום העבודה והקניית דרכים וכלים לציבור המעסיקים והנשים העובדות להתמודדות עם סוגייה זו.  

עוד עולה מן הממצאים כי 43% מן הנשים דיווחו כי מקרים של הטרדה מינית שהיו במקום עבודתן לא טופלו כראוי. זהו ממצא מטריד במיוחד, שכן החוק מגדיר במפורש על הליכי טיפול בפרשה, ואילו מהתשובות בסקר נראה כי מעסיקים לא נוקטים בהליכים אלו או שהם מגלים סלחנות יתר כלפי המטרידים, מצב המעורר ביקורת של  העובדות השכירות המשיבות. עם זאת, לאור העובדה כי רוב המעסיקים לא ממנים ממונה מטעמם לטיפול בבעיות של הטרדה מינית במקום העבודה, לא מפרסמים תקנון למניעת הטרדה מינית ולא עורכים סדנאות בנושא, אין זה מפתיע כי ציבור השכירות, לרוב, גם אינן  מרוצות   מהאופן שבו מקרים של הטרדה מינית מטופלים במקום עבודתן.

מצ"ב הדוח שנכתב ע"י גב' מיכל אלפסי חוקרת במינהל

פרטים נוספים ניתן לקבל מראש מינהל מחקר ופיתוח בני פפרמן בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל תכנון, מחקר וכלכלה