בישראל כ- 542 אלף ילדים בגילאי 0-3 [1], אשר כמחציתם מטופלים במסגרות קבוצתיות[2] בתשלום.

כ- 170 אלף ילדים משולבים במסגרות קבוצתיות הנתונות לפיקוח ממשלתי כלשהו, ואילו קרוב ל- 100 אלף ילדים נמצאים במסגרות קבוצתיות שאינן נתונות לפיקוח ממשלתי, ומהווים 36% מכלל הילדים במסגרות קבוצתיות בתשלום.

למעלה ממחצית מהילדים במסגרות קבוצתיות שאינן נתונות לפיקוח ממשלתי מטופלים במשפחתונים, כ- 40% בגנים וקרוב ל-10%   במסגרות קבוצתיות אחרות.

כ- 37% מהילדים היהודים המשולבים במסגרות קבוצתיות נמצאים במסגרות ללא פיקוח ממשלתי, בהשוואה ל- 14% מהילדים הערבים.

ממצאים אלה ואחרים עולים מסקירה שנערכה במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת על מסגרות לילדים בגיל הרך ועל פיקוח ממשלתי על מסגרות אלה. יש להדגיש כי פיקוח ממשלתי מתייחס לתהליכי ההכרה והפיקוח של משרד התמ"ת על מעונות ומשפחתונים, ולתהליכי הרישוי והפיקוח של משרד החינוך על גני ילדים.

השהייה במסגרת לא מפוקחת עלולה להיות קשה לילדים: הם עלולים להיות חשופים לסיכונים בטיחותיים, רגשיים והתפתחותיים, ללא נוכחות של גורם כלשהו המבקר במסגרת, מתווה דרך חינוכית, ופועל לשמירה על איכות חינוך וטיפול נאותים.

להערכת מינהל מחקר וכלכלה, מספר הילדים במסגרות הלא מפוקחות ילך ויגדל בשנים הקרובות, הן בשל תוכניות הממשלה להגברת שילובן של נשים בשוק העבודה, והן בשל רצונן של יותר ויותר נשים לתרום לכלכלת המשפחה ולצאת לעבודה מחוץ למשק הבית. תוכניות התעסוקה

הרבות המופעלות לנשים ערביות ולנשים חרדיות, יביאו להגדלת שיעורי השתתפות בכח העבודה, ובעקבותיהם יעלה הביקוש להסדרים לטיפול בילדים.  הנשים באוכלוסיות אלה משתכרות שכר נמוך, ועל כן יטו לבחור בהסדרים הזולים ביותר לטיפול בילדים, וסביר שבמקרים רבים מדובר יהיה במסגרות לא מפוקחות ולא איכותיות, העלולות לפגוע בפוטנציאל ההתפתחותי של הילדים. לכן חשוב שהורים לילדים בגיל הרך יהיו מודעים לסוגי המסגרות השונות, ויבדקו האם המסגרת אליה הם שולחים את הילד נתונה לפיקוח של גורם כלשהו.

שרד התמ"ת פועל בשיתוף חה"כ הרב מלכיאור והוועדה לזכויות הילד להעברת חוק להסדרת הרישוי והפיקוח על מסגרות טיפול לגיל הרך.

מצ"ב סקירתה של אסנת פיכטלברג-ברמץ, חוקרת במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, בנושא הפיקוח  על  מסגרות קבוצתיות לילדים בגיל הרך.

פרטים נוספים ניתן לקבל בלשכת ראש מינהל מחקר וכלכלה בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל תכנון, מחקר וכלכלה

כך עולה מניתוח סקר מיוחד בנושא עבודת נשים בהריון ומודעות ציבור השכירות לחוק עבודת נשים, אשר נערך במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת.

נושא פיטורי נשים בהריון נכלל בסקר נרחב שהתמקד בבחינת המודעות ורמת הידע של מספר  חוקי עבודה מרכזיים בקרב  שכירים בישראל. הסקר, אשר בוצע באמצע שנת 2006, נערך על פי בקשת וביוזמת מינהל ההסדרה והאכיפה של חוקי העבודה במשרד התמ"ת, ובדק מודעות לחוק שכר מינימום, חוק הודעה לעובד, החוק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק עבודת נשים ופעולות יחידת הסמך לעובדים זרים.

חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 ותקנותיו מתייחסים לסוגיות שונות הקשורות לעבודת נשים, וביניהן התנאים  בהם מותר להעסיק אישה בעבודות לילה, עבודות שבהן אסור להעסיק אישה בגיל הפוריות או אישה הרה וכן יחסי העבודה בין האישה למעסיקה מרגע שנכנסה העובדת להריון או במהלך טיפולי פוריות, לרבות פיטורין. למעשה, חוק עבודת נשים מגדיר את זכויותיה של אישה בהריון, לפני ההריון, במהלך ההריון, במהלך חופשת הלידה ולאחריה.

עוד עולה מתוך הסקר:

·              626 אלף נשים[2] (כ – 56% מכלל הנשים השכירות)  אינן מכירות את חוק עבודת נשים.

·              נשים שכירות יהודיות, משכילות וחילוניות מכירות את החוק טוב יותר מאשר נשים ערביות, לא משכילות  ודתיות/חרדיות

·              נשים המועסקות בסקטור הציבורי מכירות את החוק טוב יותר מאשר נשים המועסקות בסקטור העסקי. 

·              155 אלף נשים (כ – 13.9% מכלל הנשים השכירות[3]) נשאלו בראיון קבלה למקום עבודתן האם בכוונתן להרות[4].

·              למעלה מ - 90% מן הנשים דיווחו כי לא חל כל שינוי ביחסי העבודה בינן לבין המעסיק שלהן וכי לא חלו שינויים בהיקף משרתן עקב ההיריון.

·              שיעור קטן של נשים מעשרת האחוזים הנותרים קשרו את ההרעה בתנאי העבודה שלהן בעת ההיריון לעצם היותן בהריון.

רצ"ב סקירתה של מיכל אלפסי, חוקרת במינהל מחקר וכלכלה בנושא מודעות ציבור השכירים לחוקי עבודה בישראל.

פרטים נוספים ניתן לקבל בלשכת ראש מינהל מחקר וכלכלה בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל תכנון, מחקר וכלכלה

ü           32 אלף עסקים במגזר העסקי[1], המהווים 21% מכלל העסקים במגזר זה דיווחו שלפחות אחד מעובדיהם יצא למילואים במהלך שנת 2007.  ממוצע העובדים שיצאו למילואים עמד על 3 עובדים בעסק.

ü           בממוצע דיווחו העסקים ששירות המילואים נמשך 15 יום בממוצע לעובד, קרוב לרבע מהעסקים דיווחו שבממוצע עובדיהם גויסו לשירות מילואים של מעל  ל- 20 ימים.

ü           18% מהעסקים דיווחו שיציאה למילואים של עובדיהם פגעה בעסק במידה רבה או רבה מאד.

ü           בסה"כ ביקשו עסקים לקצר ב- 4 ימים את משך הזמן הממוצע לעובד הנקרא לשירות מילואים.

ü           מיעוט מהעסקים (25%) סבורים ששירות במילואים הוא תמיד או בדרך כלל אינדיקאטור לעובדים בעלי יכולת וכישורים מעל לממוצע, ו- 15% סברו שעובדים המשרתים במילואים תורמים לעסק יותר מעובדים אחרים.

כך עולה מממצאים ראשונים מסקר רחב שנערך ע"י מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת בשיתוף קצין מילואים ראשי, תת אלוף דן ואן בירן, לקראת טקס חלוקת פרס מגן מילואים למעסיקים מצטיינים שייערך ב- 25.5.08.

הסקר נערך בחודשים האחרונים והתבסס על סקר המעסיקים של מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת. במהלך הסקר רואיינו 1,150 עסקים במגוון נושאים

הבוחנים את התייחסות העסקים לעובדים המשרתים במילואים, יישום אמנת המילואים והשפעת השירות במילואים על הפעילות בעסק.

מצ"ב עיקרי הדו"ח

פרטים נוספים ניתן לקבל בלשכת ראש מינהל מחקר וכלכלה בטל' מס' 02-5600301