הצד היפה של הכנסת
מבוסס על כתבתו של צביקה ברוט, "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת 7.11.2006
ביום רביעי השבוע , בשעות הערב, ישבה יו"ר הכנסת על הספה בטרקלין המוביל ללשכתה. היא שוחחה עם אחת מעובדות הלשכה, בחורה צעירה, שהתיישבה לידה.
"את זוכרת את אנתוני קנדי מארה"ב שהגיע לביקור בכנסת?" שאלה דליה איציק את בת שיחה, "איזה חתיך הוא!"
"בטח שאני זוכרת" ענתה הצעירה ליושבת הראש, שאירחה באחרונה את הנצר לשושלת קנדי המפורסמת, "הוא הגיס של שוורצנגר".
איציק חיכה והוסיפה: "נכון , הוא חתיך משהו. ואת לא הורדת ממנו את העיניים, הסתכלת עליו כל הזמן".
העובדת הנהנה ומיהרה להסביר: "הוא היה גבוה, עם הרבה שרירים".
לכאורה, מדובר בשיח בנות שיגרתי בין שתי חברות, אלא שבסיפור הזה אין שום דבר המעיד על שיגרה.
החברה הצעירה המשוחחת עם איציק היא תמי(29), צעירה עם תסמונת דאון, אשר משמשת מזה כחמש שנים כעובדת מן המניין בלשכת היו"ר.
תמי היא סלבריטאית של ממש בכנסת, כולם מכירים אותה, עוצרים לידה ודורשים בשלומה, וביום ההולדת האחרון שלה (שנחגג כמובן במשכן) כולם קנט לה מתנות- ואפילו ראש הממשלה הגיע כדי לברך.
לא הרחק מתמי עומד נדב הלפרין(21), חנוט בחליפה, הסדרן הכי צעיר במליאת הכנסת.
הלפרין, בחור עם שיתוק מוחין נרגש היום במיוחד, מנכ"ל הכנסת אבי בלשניקוב הודיע לו שבימים הקרובים הוא יקבל אישור להעביר פתקים לחברי הכנסת בעת דיונים במליאה. עבור הסדרן הצעיר מדובר בקידום של ממש.
לצידם של השניים עומד אליעזר חייטויץ(23), העובד בחודשיים האחרונים בסניף הדואר של הכנסת. גם אליעזר הוא עם תסמונת דאון, אך הוא מוכר לח"כים בעיקר בתור האיש שמביא להם את הדואר ללשכה.
"האנשים פה הם הכי טובים בעולם", אומר חייטויץ.
לא רוצים קריירה
קבוצת העובדים החדשה הממלאת באחרונה את מסדרונות הכנסת, לא הגיעה לכאן כדי לחפש קריירה פוליטית. הם גם לא מעוניינים כרגע להיות עוזרים פרלמנטריים או דוברים – מה שמעניין אותם זה פשוט להיות כמו כולם, אחד סדרן, שני דוור, שלישית מזכירה.
30 צעירים שכאלו ישולבו בעבודת הכנסת עד סוף השנה, במסגרת פרויקט שיקום תעסוקתי שמקדמת יו"ר הכנסת, דליה איציק. הפרויקט הזה, אומרים בכנסת, הוא הבייבי של איציק, ולמרות זאת – יש לציין – היא מסרבת להצטלם לכתבה באופן יזום עם העובדים החדשים, ומעדיפה להשאיר להם את עיקר הבמה.
מי שאחראי על הצד המקצועי של הפרויקט הוא ארגון אלווין, שהוקם לפני כ 120 שנה בםילדלפיה. הסניף הישראלי הוקם לפני יותר מ 20 שנה, כשמטרתו היא הענקת שירותים לאנשים עם צרכים מיוחדים.
"כיום מעניק הארגון שירותים לכ- 1,600 אנשים בכל הגילאים ובכל הארץ", אומרים רון כרמי, מנהל תוכנית עבודה נתמכת באלווין והדס ניסימיאן, המשמשת כרכזת השיקום בתוכנית, " אנחנו מעניקים להם שירות דיור, חינוך ותעסוקה, כשההתמקדות שלנו היא בשיקום תעסוקתי. המטרה היא לשלב את אותם אנשים בעבודה בקהילה, באמצעות תוכנית עבודה נתמכת".
"אלה עובדים עם יתרונות משמעותיים" הם אומרים, "הם מאד אמינים, מאד נאמנים, מעריכים מאד את המעסיק שלהם ומגיעים לעבודה בכל מצב. הרצון שלהם הוא לנצל את ההזדמנות שנותנים להם עד תום, מה שמוכיח שאם יש מוגבלות, היא לא מפריעה לכלום".
בכנסת החל הרומם עם אלווין כבר לפני עשור: ניתן אישור להעסיק קבוצת גננים מטעמם שפעלו מחוץ למשכן, בהמשך הגיעו לכנסת שני עובדים נוספים שטופחו על ידי יושבי הראש לשעבר, אברהם בורג ורובי ריבלין, וכעת הוחלט לשלב עד סוף השנה הנוכחית 30 עובדים בתפקידים שונים.
"היה לנו חשוב שהם יקבלו תמורה לעבודתם", אומר המנכ"ל בלשניקוב, "הם מקבלים כמובן משכורת בסכומים שונים, בהתאם לנהלים הקיימים בנושא התשלום עבורם". הכוכבים החדשים בכנסת הצליחו בזמן קצר להפוך ל 'מוצר מבוקש', בימים האחרונים אף התקבלו בקשות ממשמר הכנסת, מסיעות ומוועדות הכנסת לקבל עובדים נוספים מהתוכנית.
עובדי הכנסת החדשים מתקבלים בטבעיות על ידי הח"כים והעובדים, למרות שהם עצמם עדיין לא מזהים את כל הנבחרים.
"אני אוהבת לעבוד פה", אומרת תמי, "כיף לי גם כי מדובר באנשים מפורסמים, וגם כי אני שייכת למקום הזה. דליה איציק לוקחת אותי איתה לכל מימי מקומות, אפילו לחדר הכושר. אני חושבת שארצה לעבוד פה הרבה זמן", היא ממשיכה, " פגשתי כבר הרבה מפורסמים שבאו לפה, את שוורצנגר שהיה בארץ(היו"ר הקודם, ח"כ ראובן ריבלין , סידר לתמי הסעה למשרד החוץ) ואפילו את סי היימן. בעתיד, אם הייתי יכולה לבחור, אולי הייתי רוצה להיות ראש ממשלה, או אולי נשיאה, כי החיים שלי זה הכנסת". אגב, כשהגיע יום אחד ח"כ חיים רמון ללשכת היו"ר, פנתה אליו תמי ואמרה:"אני מכירה אותך". רמון חייך ושאל:"באמת, מאיפה?" והצעירה לא היססה לפני שענתה:"מהחרצופים!".
במקרה אחר למד מנכ"ל הכנסת על בשרו על נאמנות העובדים הללו למנהלים שלהם: באחת הפעמים כשנכנס ללשכת היו"ר, הוא התיישב על כיסאה של מאיה – אחת מעובדות הלשכה המלווה את תמי בעבודה. "קום מיד מהכיסא, הוא של מאיה", מיהרנ תמי לומר ולא הרפתה עד שהמנכ"ל פינה אחר כבוד את הכיסא הריק.
"רק רוצה עוד משימות"
תמי עצמה גרה בדירה מוגנת בקהילה של אלווין בירושלים, עם חמישה חברים. "היה לי חבר בדירה, אבל עכשיו אנחנו רק ידידים. היום יש לי חבר בכנסת, אבל הוא מתקשר אלי לדירה, כי מה שקשור לעבודה זה כאן, ומה שאישי זה רק אחרי העבודה". היא מגיעה לכנסת באוטובוס בשמונה בבוקר , ועוזבת לא לפני שתיים בצהריים.
נדב, לעומתה, מתגורר בישיבה הגבוהה ביישוב בית אל ובסופי שבוע חוזר הביתה לפסגות. "אני אוהב להיות בכל מקום בעבודה", הוא מבטא באיטיות את המילים, אך מפגין רמה גבוהה של אינטליגנציה וחוכמת חיים, "עכשיו גם מכירים אותי יותר כאן, כי אתמול היו"ר הזכירה אותי בנאום שלה בכנסת. טוב לי שהמקום כאן גדול, כי שי לי התמצאות אדירה במרחב. אני מרגיש שהכנסת נכבשה על ידי", הוא מוסיף בחיוך ניצחון.
"נדב הוא בחור חרוץ להחריד, ולכן הוא גורם אי נעימות ליתר הסדרנים", אומר אבנר שעיה, מפקד יחידת הסדרנים, "הוא עצמאי לחלוטין, ואפילו כועס כששואלים אותו אם הוא צריך משהו". נדב אינו נותן למחמאות לעלות לו לראש וממשיך:"אם המקום נענה לנו, מזמין אותנו וצריך אותנו, אז למה שלא נבוא? הקושי לא מפריע לי בכלל. אני רק רוצה לקבל עוד משימות".
אליעזר, העובד בדואר מזה חודשיים וחצי, מתגורר בשכונת רמות בעוד הוריו גרים בשכונת הר נוף. "אני עובד בשליחויות וגם מחלק דואר בתאים" הוא מספר בגאווה, "אני יודע להגיע לכל מקום בכנסת, גם באגף החדש. אני במיוחד אוהב לחלק דואר ליו"ר, למנכ"ל ולאריה האן(מזכיר הכנסת). שני דברים מפריעים בכל זאת לדוור הצעיר: "אני לא מכיר עדיין את כל חברי הכנסת". הוא אומר, "וגם הייתי רוצה שיהיו לי יותר שליחויות".
לשיחה מצטרפת לירון בר-ניב(25), גם היא עם תסמונת דאון – אשר ניצחה את הדעות הקדומות ומשמשת כעובדת בוועדת הכלכלה. "אני מכירה כאן את כולם", היא ממהרת לספר, "יש כאן אפילו מישהו שהיה חבר של סבא שלי, וקוראים לו רובי ריבלין. פגשתי גם אץ שמעון פרס ואני מכירה את אהוד אולמרט, למרות שאותו עוד לא פגשתי".
לירון, המגיעה כל יום לעבודה מבית הוריה בבית שמש, מקבלת מגוון משימות בוועדת הכלכלה – ועובדת עד ארבע אחר הצהריים. "חבל על הזמן, כמה שההורים שלנו גאים בנו", היא אומרת בתגובה לשאלה על תגובת ההורים לעבודת ילדיהם, "הם מאד שמחים וכל הזמן מאחלים לי בהצלחה. הננסת עושה לי טוב".
אליעזר מוסיף:"אני מרגיש כמו שר, כי אני עובד כאן",ונדב – שעבד בהדסה ועבר לכנסת – מסביר ש"העבודה כאן מורכבת, וזה נהדר, זה ממלא לי את רוב היום, ואני נקשר לאנשים כאן.
ניסימיאן וכרמי מציינים כי "עבור המשפחות, זו חווית הצלחה , אחרי שנים של השקעה. הנה ההוכחה שהם באמת יכלים להשתלב בקהילה. האתגר הראשון שלנו זה שיפתחו להם את הדלת וייתנו להם את הצ'אנס, והאתגר השני הוא לתמוך בהם ולמצוא להם תפקיד מתאים כדי שיצליחו בעבודה. זה לא ארגון חסד אלא שיקום תעסוקתי, ולכן יש לנו יועצות השמה שמלוות מקצועית את העובדים לאורל כל הדרך. המסר החשוב ביותר לכל ארגון הוא לפתוח את השערים ולתת הזדמנות לאנשים עם צרכים מיוחדים להוכיח את עצמם. כחברה אנחנו נרתעים מהשונה, אבל במפגש השני הרתיעה נעלמת במידה רבה. אנחנו עושים עבודת הכנה, אבל החבר'ה יודעים לשווק את עצמם ולהוכיח מה הם שווים – ועד כמה הם יכולים לתרום.
למסר הזה מצטרפת גם איציק:"זה לא רק פרויקט או מבצע מיוחד, זה צריך להיות דרך חיים", היא אומרת.
"קבוצה כזו צריכה להיות בכל מוסד, בוודאי בכנסת. מעבר לכל מה שאנחנו נותנים להם, הם נותנים לנו המון ופשוט מוציאים מאיתנו את הטוב ביותר. אני בטוחה שבאפס מאמץ ניתן לעשות דבר כזה, וחובה שכל המוסדות יפעילו תכנית דומה. זה נכון ומתאים לכולם, וכך חשבו גם ראשי הסיעות כשדיווחתי להם על הפרויקט. לה היה שום צורך לשכנע אותם".
חברות , ארגונים, בתי עסק וגופים ציבוריים המעוניינים לקלוט עובדים עם צרכים מיוחדים במסגרת התכנית, יכולים לפנות לארגון אלווין: 02-6432051/2/3 (שלוחה 25).