מסמך רקע בנושא:

 נגישות לאנשים עם ליקויי שמיעה בישראל

 

מוגש לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות

 

  כתיבה: שרה צוובנר, עובדת מחקר ומידע

אישור: דותן רוסו, ראש צוות

עריכה לשונית: מערכת "דברי הכנסת"

 

 

 

1.       רקע

לקות שמיעה היא ירידה בשמיעה, היכולה להופיע בדרגות שונות, החל בירידה קלה בשמיעה וכלה בחירשות. בישראל כ-7,000 חירשים וכ-500,000 כבדי שמיעה (כ-8% מכלל תושבי מדינת ישראל)[1]. אחוז ניכר מכלל כבדי השמיעה הם גילאי 65 ומעלה[2]. לבעלי ליקויי שמיעה יש קשיים רבים ביצירת קשר עם סביבתם. עזרים כגון מערכות הגברה, עזרי שמיעה, לוחות מידע כתובים ומוארים ומכשירי פקסימיליה, עשויים לסייע להם להתגבר על קשיים אלה. בדוח מבקר המדינה לשנת 2001[3] העיר המבקר, כי במהלך השנים חלה בארץ התקדמות בטיפול באנשים בעלי מוגבלויות, ואולם ההתקדמות איננה בקצב ובהיקף הנדרשים. נכון להיום, רוב השירותים הניתנים על-ידי הרשויות אינם נגישים לאנשים עם מוגבלות חושית.

 

1.1 נגישות ללקויי שמיעה

נגישות לאנשים עם ליקויי שמיעה מתייחסת הן למידע המותאם למוגבלות והן לאביזרי עזר ויזואליים ולא שמיעתיים, או להגברת אביזרי עזר שמיעתיים, כגון:

בכלי תחבורה (אוטובוסים, רכבות ומטוסים):  כתוביות מידע וכתוביות לשעת-חירום.

ציוד תקשורת: שירותי מחשוב ואינטרנט, טלפון מיוחד לחירש (בעל מקלת ומסך) ופקס.  יצוין, כי הן משרד הבריאות והן משרד הרווחה משתתפים, על-פי קריטריונים קבועים, במימון מכשירי שמיעה ואביזרי עזר ללקויי שמיעה. כך לדוגמה, למשרד הרווחה יש סל תקשורת לחירש, הכולל רשימת אביזרי עזר, כגון: פקס, טלפון, מחשב, גלאי בכי לתינוק, זימונית, שירותי תרגום - שמהם זכאי החירש להחזר הוצאות בסך 3,000 ש"ח, זאת נוסף על דמי תקשורת המשולמים ישירות לעומד בקריטריונים, בסך כ-280 ש"ח בחודש.

במשרדים הנותנים שירותים לציבור (טיפות-חלב, בתי-ספר, בתי-חולים וכיוצ"ב): פקסימיליות, עמדות שירות מיוחדות לכבדי שמיעה, תחנת ממסר לחירשים.

מערכות הגברה במבנים ציבוריים: כגון תיאטראות, מוסדות ממשלתיים, בתי אבות וכו' (המוסד לביטוח לאומי, באמצעות הקרן לפיתוח שירותים לנכים, מסייע, בין היתר, בהתקנת מערכות הגברה ומערכות תמלול בתיאטראות).

במוסדות להשכלה גבוהה: שירותי תמלול, צילום מחברות, הנחיות למרצים (המופיעים בפני קהל עם ליקויי שמיעה).

במלונות: טלפון עם הגברה או התראה ויזואלית, מערכת התראה במצבי חירום וכיוצ"ב.

 

1.2 מוסדות וארגונים המטפלים בנגישות לאנשים עם ליקויי שמיעה:  אגף השיקום – משרד הרווחה; הביטוח הלאומי; נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות; "בזכות" – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות; אגודת החירשים בישראל; "בקול" – ארגון כבדי שמיעה ומתחרשים; מיח"א – מחנכי ילדים חירשים; "נגישות ישראל" – העמותה לקידום הנגישות בישראל; "שמע" – מרכז לחינוך ושיקום ילדים ונוער לקויי שמיעה; המכון לקידום החירש בישראל.

 

 

2.       חקיקה

2.1 חקיקה בנושא הנגשה

בתקנות התכנון והבנייה, התש"ל-1970, אין כמעט דרישות להנגשת מבנים לאנשים עם ליקויי שמיעה, למעט סעיף 8.20, הדן בסימני אזהרות ובאזעקות לחירשים. התקן הישראלי 1918, בנושא נגישות הסביבה הבנויה (ובו הנחיות מפורטות לעניין הנגשת הסביבה הבנויה לאנשים עם מוגבלות שמיעה), שפורסם על-ידי מכון התקנים, איננו תקן מחייב בישראל, והשאיפה היא שהתקן יחויב באמצעות הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות - נגישות[4].

 

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1999.

מטרתו של החוק "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".

על-פי עקרונות היסוד של החוק: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות".

החוק קובע, בין היתר:

• איסור הפליה בתעסוקה מחמת מוגבלות;
• הנגשת התחבורה הציבורית, לרבות אפשרות גישה לתחנות ולנמלים שבמסגרתם פועלים שירותי התחבורה הציבורית;
• הקמת נציבות שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.

 

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – נגישות בתחבורה הציבורית, פורסמו לאחרונה,  והן מכילות, בין היתר, דרישות התאמה לאנשים עם מוגבלות שמיעה, תוך הפניה לתקן הישראלי של מכון התקנים.

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – התאמות במקומות עבודה,  צפויות להתפרסם בקרוב[5].

 

הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות עוסקת בתחומים שונים: דיור בקהילה, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים ומידע, בפרט בנושא נגישות.  ההצעה עברה בקריאה ראשונה בכנסת ה-15, וצפויה, עם תום הדיונים בין משרדי הממשלה הרלוונטיים, נציבות השוויון וארגונים המייצגים אנשים עם מוגבלות, להידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

 

הצעות חוק נוספות בנושא

1. הצ"ח "מתן שירות בשפת הסימנים במשרדים ממשלתיים וברשויות מקומיות", של חה"כ הרצוג - טרם עברה קריאה ראשונה.
2. הצ"ח לתיקון פקודת התעבורה (פטור תשלום אגרת רדיו לרכב לחירשים),
   התשס"ב-2002,  של חה"כ דרוקמן – עברה קריאה ראשונה.

 

2.2     חקיקה בנושא כתוביות בטלוויזיה

חוק הקלות לחירש, התשנ"ב-1992, קובע, כי:

- על רשות השידור, הטלוויזיה הלימודית, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו והמועצה לשידורי כבלים לקבוע מספר שידורי טלוויזיה - שלא יפחת מרבע מכלל השידורים בעברית ובערבית שאינם משודרים בשידור חי -  אשר בהם יהיו כתוביות.

- תוכנית חדשות שבועית אחת לפחות תלווה בתרגום לשפת הסימנים.

מדוח מבקר המדינה 52ב' לשנת 2001[6]  עולה, כי אף  שעברו שמונה שנים (ביום פרסום הדוח) מקבלת החוק, רשות השידור והמועצה לשידורי כבלים ולוויין לא הקפידו על קיום דרישות חוק הקלות לחירש, ולא היה פיקוח ראוי על זכייני טלוויזיה בכבלים ועל מפעיל השידורים בלוויין.

 

הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה, התשס"ב-2002, של חברי הכנסת מוטי משעני ואחרים, אשר עברה בקריאה ראשונה ביולי 2002, כמו גם הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלויזיה, התשס"ג-2003, של חה"כ שאול יהלום, מבקשות להרחיב את החוק הקיים משנת 1992 באופן הדרגתי (על מנת לאפשר לגופים המשדרים להיערך לביצוע החוק).  הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידור טלוויזיה, התשס"ב-2002,  קובעת כי:

• עם החלת החוק, 35% מכל תוכניות הטלוויזיה המוקלטות ו-60% בשעות השיא ילוו בכתוביות (עד ינואר 2007 ילוו בכתוביות כל התוכניות המוקלטות).
• ב-1 בינואר 2003, 30% מתוכניות הטלוויזיה המשודרות בשידור חי ו- 60% בשעות השיא ילוו בכתוביות (עד ינואר 2009 ילוו בכתוביות כל תוכניות הטלוויזיה המשודרות בשידור חי).
• עם החלת החוק, מהדורת חדשות יומית אחת לפחות ומהדורת חדשות מרכזית אחת לשבוע, ילוו בכתוביות בכל ערוץ טלוויזיה. בסוף התהליך (ינואר 2007) כל מהדורות החדשות ילוו בכתוביות.
• כמה תוכניות שבועיות בשעות השיא (2.5% עם החלת החוק ו- 5% עד ינואר 2005), ובהן מהדורת חדשות אחת לפחות (עד ינואר 2006 מהדורת חדשות מרכזית) ילוו בתרגום לשפת הסימנים.
• עם החלת החוק, 15% מסך תוכניות הטלוויזיה לגיל הרך ילוו בתרגום לשפת הסימנים, 70% מתוכן בשעות השיא.
• רשות השידור תלווה בכתוביות ובשפת סימנים, במקביל, כל הודעת חירום.

 

הצעת החוק קובעת עוד:

• כי יש לפרסם מידע לגבי כל התוכניות המלוות בכתוביות ובתרגום לשפת הסימנים.
• כי ניתן, בתנאים מסוימים, להעניק פטורים ולהקל בדרישות החוק.

כמו-כן, הצעת החוק קובעת דרכים לפיקוח ולאכיפת החוק.

 

טענותיהם של המתנגדים להצעת החוק  נוגעות למגבלות זמן, תקציב, ציוד  וכוח-אדם. הטענות הן כי כתוביות על המסך:

1. פוגעות בזכות הקניין;
2. אינן אסתטיות (ממיר דיגיטלי בכל הבתים אינו פתרון ישים לעת עתה);
3. הן יקרות – רשות השידור (על-פי דברי ההסבר להצעת החוק) מעריכה, כי הצעת החוק כרוכה בעלות של כמה מיליוני ש"ח בשנה. משרד האוצר סבור, כי אין להצעת החוק עלות תקציבית ישירה המושתתת על תקציב המדינה;
4. אינן אפשריות ליישום מהבחינה הטכנית – בעיקר בערוצים חדשים, במהדורות חדשות ועוד.

 

יצוין, כי בארה"ב, קנדה, אנגליה, איטליה, שוויץ וגרמניה מותאמים שידורי הטלויזיה לאנשים חירשים, לכבדי שמיעה, ואף לכבדי ראייה. אמצעי ההתאמה הם מגוונים, ובכללם: ליווי השידורים בכתוביות, ליווי בשפת הסימנים, טלטקסט ועוד[7]. בארה"ב, לדוגמה, קיימת חובה לשדר כל הודעת חירום באמצעים חזותיים ושמעיים.

 

3. נקודות להתייחסות

• יצוין, כי ברוב המדינות, כמו גם בהצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה, הגדלת שעות השידור שיש ללוות בכתוביות נעשתה באופן הדרגתי, על מנת לאפשר לחברות התקשורת להתארגן בנושא.
• לנוכח קביעת דוח מבקר המדינה בדבר אי-אכיפתו של החוק מ-1992, יש לוודא את יישומו של החוק ואת  מידת אכיפתו, וכן להגביר את  המודעות הציבורית אליו.
• ייתכן, כי עם הזמן יאפשרו ההתפתחויות הטכנולוגיות  אמצעי התאמה רק לאנשים עם ליקויי שמיעה, דבר שיפתור חלק מהבעיות שהמתנגדים לחוק  מצביעים עליהן.

4. מקורות

1.       דוח הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא: זכויות אנשים עם מוגבלות, בראשות ד"ר ישראל כץ, הוגש לשר המשפטים ולשר העבודה והרווחה, יולי 1997.

2.       דוח מבקר המדינה 52ב לשנת 2001.

3.       הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה, התשס"ב-2002.

4.       "שומעים ברשת: חקיקה וזכויות" www.hearing.org.il.  תאריך כניסה: 23 ביוני 2003.

5.       גב' הדר גורמז, רכזת חקיקה באגודת החירשים בישראל, מכתב,  23 ביוני 2003.

6.       מר שמואל חיימוביץ, ממונה נגישות ארצי בנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, נגישות לאנשים עם לקות שמיעה,  מכתב, 24 ביוני 2003.

7.       גב' מיכל מור, אגף השיקום במשרד הרווחה, שיחת טלפון, 24 ביוני 2003.

8.       גב' מיכל מור, אגף השיקום במשרד הרווחה, רשימת האביזרים הכוללים בסל תקשורת,  מכתב, 26 במרס 2003.

9.       מר אחיה קמארה, יו"ר ארגון "בקול",  שיחת טלפון, 24 ביוני 2003.

10.    מדריך זכויות ושירותים ללקויי שמיעה, 1999-2000, משרד העבודה והרווחה, ארגון החירשים וכבדי שמיעה.

11.    גב' תרצה ליבוביץ, ארגון "בזכות", שיחת טלפון, 29 ביוני 2003.