1. כללי

בינואר 1986 הוחל בהפשרה הדרגתית של הפיקוח הכולל על המחירים כאשר מדי חודש-חודשיים משוחררת קבוצת מוצרים מהפיקוח ובינואר 1988 חזר היקף הפיקוח לזה שהיה קיים בשנות ה-70 וה-80. כיום מצויות בפיקוח 43 קבוצות מוצרים ושירותים באחריות משרד התמ"ת, ועוד מוצרים באחריות משרד החקלאות, התחבורה,  האנרגיה, החינוך והתקשורת.

מערכת הפיקוח שהופעלה בידי המפקח על המחירים בתחילת התכנית הכלכלית לייצוב מחירים (יולי 1985) טיפלה, בסיוע צוות מקצועי, בכל בקשה להעלאת מחירים מטעם חברות שמוצריהן בפיקוח. המלצות המפקח הובאו לאישור ועדת המחירים הבינמשרדית ולאחר מכן לאישור שני שרים. מאז אוקטובר 1989 מופעלת שיטת פיקוח נוספת, לפי תיקון בחוק הפיקוח, המבוסס על "חובת מתן הודעה" של היצרן, או נותן השירות וכניסה לתוקף של העלאת מחיר 30 יום לאחר קבלת ההודעה אצל המפקח. ההודעות נבדקות מבחינת סבירות שיעור ההעלאה, והמנכ"לים של משרדי התמ"ת והאוצר (או המפקח על המחירים) רשאים לקבוע שיעורי התייקרות נמוכים יותר מהשיעורים המבוקשים.

שיטה זאת הופעלה בראשונה לגבי 21 מוצרים; רשימה שנייה של מוצרים עברה לשיטה זו של "חובת הודעה" במרץ 1990, ורשימה שלישית של 16 מוצרים הופעלה מספטמבר 1990. השיטה מחייבת פיקוח רק על הייצרן ה"מוביל" בענף, כאשר ההנחה היא כי יצרן קטן בענף לא יעלה מחיר בשיעור גבוה יותר משיעור ההתייקרות של הייצרן המוביל.

מסוף שנת 1997 מופעלת שיטת פיקוח חדשה לפי תיקון בחוק הפיקוח המבוסס על "חובת מתן דיווח" של היצרן או נותן השרות. רמת פיקוח זו חלה על חברות שכוחן בשוק כבר אינו דומיננטי עד כדי כך שהשיטה מאפשרת להם להעלות מחירים מתי שירצו ובאיזה שעור שירצו ובלבד שבבדיקת רווחיות עפ"י שיטת סוארי לא תמצא רווחיות מעל למקסימום המותר. אם רווחיותם תחרוג מהמקסימום יוחזרו לפיקוח רגיל, ואם לא, תישקל אפשרות שחרור מלא מפיקוח על מחירים.

2. למידע ולפרטים נוספים