21 פברואר 2010

                                                                                              2010-0045-595

מסקר שערך מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת על

בעלי היתרים להעסקת עובד זר בסיעוד עולה כי:

 

·         באפריל 2009 החזיקו בישראל 46 אלף איש ואישה בהיתר להעסקת עובד זר בסיעוד, כ-90% מהם (כ-40 אלף), קבלו את ההיתר על רקע בעיות ומגבלות כרוניות, והיתר-קבלו היתר זמני עקב בעיות בריאות לא- קבועות (תאונה, ניתוח, מחלה)

 

·         רוב העובדים הזרים המועסקים בסיעוד בהיתר, הם נשים 82.9%. העובדים מהפיליפינים (48.2%), לצד עובדים אחרים מאסיה-מנפאל ,מהודו ומסרי- לנקה, מספקים את חלק הארי מכח האדם הסיעודי. 15.7% מהמטפלים הסיעודיים הם עובדים ממזרח אירופה.

 

עוד עולה מהסקר כי:

 

·          10.3% מבעלי ההיתר להעסקת עובד זר, לא מימשו את ההיתר שקבלו ואינם מעסיקים בפועל עובד כזה. שעור אי - מיצוי  היתרי ההעסקה היה גבוה בקרב המגזר הערבי, ועמד על כ- 25%.

·         47.1% ציינו שהעסקת עובד זר תרמה להקטנת היעדרויות בני המשפחה מהעבודה במשך ימים מלאים ולהקטנת היעדרויות של מספר שעות במהלך יום העבודה (48.9%), ובמקביל – אפשרה להם העסקה זו,  להשקיע בקידום במקום העבודה (44.4% ).

·          36.9%  מכלל בני המשפחה של מי שמעסיק עובד זר  טענו, שהחזקת העובד או השתתפות בהחזקתו, מטילה עליהם נטל כלכלי כבד, כולל  מי שהביטוח הלאומי משתתף במימון עלויות העסקת הזר המטפל בו (בעלי הכנסות נמוכות).

·         כ- 10.2% מכלל בעלי ההיתר החיים עם בן /בת זוג (המהווים כשלעצמם 27.0% מכלל מעסיקי מטפל זר בסיעוד), דיווחו שהם מעסיקים בפועל שני  עובדים זרים כמטפלים. נראה שמדובר במצב סיעודי מורכב שבו  לכל אחד משני בני הזוג החיים במשק הבית נדרש מטפל סיעודי בנפרד.

·         רק 16.8% מהמעסיקים בהיתר מנכים משכרו של העובד הזר (המועסק 6 ימים בשבוע), את הוצאות כלכלתו.

·         יוקר ההעסקה מהווה סיבה עיקרית לאי -מימוש היתר העסקת עובד זר: 39.5% (מ-6 אלף שלא מימשו ההיתר) השיבו שזה פתרון יקר מדי עבורם ועוד 19.4% השיבו, כי לאחר שנדחתה פנייתם לסיוע מהביטוח הלאומי  למימון העסקת העובד,לא יכלו לממן בעצמם את העסקתו. 

·         גם לחששות מהעובד הזר יש משקל לא-מבוטל באי מימוש ההיתר, בהם: חשדנות מהכנסת אדם זר לבית 29.6%, התנסות שלילית בעבר 21.7% או שמועות על התעללות וגניבות מצד העובד הזר 14.9%.

·         חלופת קבלת גמלת סיעוד בכסף במקום בשירותים, הועדפה ע"י 60.7% ממעסיקי עובד זר בהיתר, אף כי בפועל, רק אחוז נמוך ( 4%-6% )מפוטנציאל הזכאים שנכללו בניסוי של המוסד לביטוח הלאומי בנושא מימשו חלופה זו[1].

 

נתונים אלו עולים מסקר שערך מינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת בחודשים פברואר- אפריל 2009 על מדגם מייצג מקרב אוכלוסיית 46 אלף בעלי היתרים להעסקת עובד זר בסיעוד[2].

עריכת הסקר הוטלה על מינהל המחקר ע"י הועדה הבין-משרדית לבחינה מחודשת של אמות המידה לקבלת היתר להעסקת עובדים זרים בסיעוד[3],  על רקע הגידול המהיר[4] בהיתרים להעסקת עובדים זרים בסיעוד בישראל והחשש מפני התגברות קצב הקצאת היתרים בסיעוד בשנים הבאות. הועדה  נועדה  לבחון מחדש את ההסדרים הנוכחיים להעסקת עובדים זרים בסיעוד, לאמוד, על בסיס המצב הנוכחי, את היקף הביקוש הצפוי לעובדים זרים בעתיד, ולנסות להציע דרכים חלופיות להתמודדות עם סוגיית הטיפול הביתי הסיעודי.  לצורך זה ביקשה הוועדה ממינהל המחקר לערוך סקר ייעודי בקרב אוכלוסיית בעלי היתרי העסקת עובדים זרים בסיעוד ביתי במטרה להציג את  דרכי הסיוע הנוכחי לנזקקים לסיעוד ביתי, ולבחון חלופות שונות לטיפול כזה , בהתייחס להעדפות המטופל ובני משפחתו. בדרך זו, סברה הוועדה שניתן יהיה להניח תשתית נתונים שתסייע בבחירת מדיניות ארוכת טווח להעסקת עובדים זרים בסיעוד.

 

ניתוח הממצאים מבחין בין מעסיקי עובדים זרים בסיעוד בפועל, לבין בעלי היתר שלא מימשו את ההיתר שבידם, מבחינת מאפייניהם הסוציו- דמוגרפיים והתנהלותם היומיומית בסיוע העובד הזר או בלעדיו, כמו גם בהבדלי עמדות שבין שתי קבוצות אוכלוסייה אלו לגבי חלופות רצויות להעסקת עובד זר או לשינוי בתנאי העסקתו הנוכחיים. 

 

מעסיקי עובד זר

·         בעלי ההיתר המעסיקים עובד זר בסיעוד נמנים על פלח האוכלוסייה הקשיש ביותר בישראל (קשישים- קשישים): הם  בני 81.4 שנים בממוצע, בהם מעל 40% שהם בני 85 ומעלה.

·         73.6% ממעסיקי העובד הזר חיים ללא בן זוג. אלו הן בעיקר נשים ש - 82.9% מהם חיות ללא בן זוג לעומת 55.7% מהגברים החיים ללא בת זוג.

·         כ- 95% נעזרים בעובד הזר לביצוע פעולות היומיום הבסיסיות: אכילה רחצה וכד', ולעבודות משק הבית: כביסה בישול. חלק ניכר מהם 80.0% נעזרים בעובד זה גם בסידורים מחוץ לבית.

·         כ-87.3% שבעי רצון במידה רבה (או במידה רבה מאד), מהעובד הזר המועסק בביתם.

·         בנוסף לעובד הזר מעסיקים 9.1% מבעלי ההיתר עובד מקומי בשכר, כגון: עוזרת בית, המועסק בהיקף של 15.7 שעות שבועיות בממוצע, ו-63.2% נעזרים גם באנשים נוספים שלא בשכר, בהם: בני משפחה, בהיקף של 17.9 שעות שבועיות בממוצע.

·         רק 25.7% מהמעסיקים - המטופל או בני משפחתו - משלמים בעצמם לעובד הזר את כל שכרו, ואילו ב-74.3% מהמקרים, הביטוח הלאומי ו/או גורם אחר, מוסדי בד"כ, משתתף , עפי דווחי המרואיינים,  במימון שכרו של העובד הזר, בגובה של כ- 1,848 שקלים בממוצע לחודש.

·         ממוצע השכר החודשי של העובד הזר, במועד עריכת הסקר ,עמד על 3,480  שקלים, קרוב מאד לשכר המינימום במשק באותה תקופה שעמד על 3,850 שקלים, אך כ-3/4 מהמעסיקים דווחו על שכר הנמוך משכר המינימום.

·         60.8% ממעסיקי העובדים הזרים דווחו שהעובד הזר יצא לחופשה שנתית מרוכזת בשנה האחרונה, שנמשכה כ- 21.6 ימים בממוצע.

·         השלכות העסקת עובד זר באות לביטוי בתחושת הקלה משמעותית בנטל האחריות המוטל על בני משפחתו של המטופל הסיעודי (66.3%) הודות להעסקת מטפל סיעודי זר, אף כי ההשתתפות בעלויות העסקתו, מכבידות על חלק  מבני המשפחה של המטופל הסיעודי.

 

בעלי היתר שאינם מעסיקים עובד זר

·         הגיל הממוצע של אוכלוסיית בעלי ההיתר שאינם מעסיקים עובד זר עומד על 74.5 שנים.

·         כ- 57.8% ממי שאינם מעסיקים עובד זר, אמנם מסתייעים בעובד ישראלי שנשלח אליהם ע"י הביטוח הלאומי, אך 42.2% אינם נעזרים בעובד כזה. כ-20.4% נעזרים בעובד ישראלי במימון עצמי.

 

עמדות לגבי חלופות להעסקת עובד זר או לשינוי בתנאי העסקתו הנוכחיים

·         הקטנת מספר שעות העבודה ושינוי מבנה יום העבודה של העובד הזר- רוב בעלי ההיתר המעסיקים בפועל  עובד זר, מעדיפים להעסיק עובד זר על פני עובד מקומי גם כאשר מדובר בהעסקה בתנאי שכר שווים 43.3%, ורובם אף אינם תומכים בשינוי שעות העבודה או הסדרי הלינה הנוכחיים של עובד זר (88.0% ו- 90.9% בהתאמה). לעומתם, מי שאינו מעסיק בפועל עובד זר, הוא גם מי  שמעדיף להעסיק עובד מקומי כאשר מדובר בתנאי שכר שווים וכאשר ברור שיש גורם מוסדי המסייע  במימון ההעסקה 58.8%. חלק  מקבוצה זו מוכן לשקול בחיוב את האפשרות להעסקת עובד זר ללא לינה או במשרה חלקית 39.4% ו- 27.6% בהתאמה).

·         תוספת שעות של בט"ל כנגד דחייה/ויתור על העסקת עובד זר אפשרות זו, שנדחתה  מכל וכל   ע"י  90% ממעסיקי עובדים זרים בפועל , גם בחלופה של תוספת מירבית של 20 שעות עבודה שבועיות, קל וחומר לגבי פחות מכך,  נתפסת כאפשרות סבירה למדי, ע"י לפחות כשליש מבעלי היתר שאינם מעסיקים עובד זר, שנמצאו מוכנים לשקול דחיית העסקה גם עבור  תוספת של 3-4 שעות.

·         העסקת בן משפחה  במקום עובד זר בתנאי שהביטוח הלאומי היה משתתף בשכרו - חלופה זו נדחתה ע"י 96.2% ממעסיקי עובדים זרים , אך נמצאה אפשרית עקרונית ע"י 28.4% מבעלי ההיתר שאינם מעסיקים עובד זר.

·         מעבר למוסד סיעודי או המשך העסקת עובד זר - העסקת עובד זר מועדפת באופן מוחלט ע"י 96.1% ממי שמעסיקים עובד זר לעומת מעבר למוסד סיעודי בהשוואה ל-44% מקרב הלא- מעסיקים המצדדים במעבר כזה, עם זאת העסקת עובד זר מועדפת באופן בולט על פני מעבר למוסד סיעודי, גם ע"י מי שאינם מעסיקים  עובד זר .

·         חלופות אחרות נבחנו רק לגבי מעסיקי עובדים זרים, בפועל, בהן:  היכולת לעמוד בתשלום תוספות שכר משמעותיות לעובד הזר(בהן: תוספת שכר עבור עבודת שעות נוספות), או מציאת סידור אחר, שאינו כרוך בהעסקת עובד זר. חלק ניכר ממי שמעסיקים כיום עובד זר, 44.2%, סבורים שלא יוכלו לעמוד בתשלום גבוה יותר, ובהם נמצאו מי השיבו שאף יסתכנו בהעסקה לא חוקית, בהיעדר פתרון אפשרי אחר, מבחינתם, לצורך במטפל סיעודי.

·         חלופות והשלמות הנדרשות  לשיפור מצבם של אנשים הנזקקים לעזרה סיעודית באמצעות  סיוע של המדינה. העמדות מבטאות העדפה ברורה של הגדלת הסיוע הכספי  למטופל ולמשפחתו לצורך מימון העסקת העובד הזר (כולל השלמת מימון העסקת מטפל מחליף ביום החופשי של העובד הקבוע) לעומת חלופות אחרות של פיתוח שירותים ושינוי נהלי ההעסקה: 46.5%  מהמרואיינים ובני משפחותיהם סבורים כי חשוב שהמדינה תגדיל את הסיוע הכספי הניתן ישירות לבעל ההיתר, בעוד ש- 34.3% סבורים כי יש לשנות נהלים והסדרים נוכחיים ואילו 19.1% סבורים שחשוב יותר לקדם ולפתח שירותים לרווחת האדם הסיעודי[5].

 

מידע מפורט מצוי בסקירה המצ"ב, שנכתבה ע"י רוני בר- צורי ממינהל המחקר והכלכלה בתמ"ת.

 

 

---