מעמיקה ההאטה בשוק העבודה בישראל ברבעון האחרון של שנת 2008. ניתוח ראשוני של הנתונים לרבעון הרביעי של השנה מצביע על ירידה משמעותית במספר המשרות הפנויות במגזר העסקי, גידול במספר העובדים הנפלטים וירידה באיוש המשרות. מאזן התעסוקה ברבעון הנוכחי הפך לראשונה מאז סוף שנת 2003 לשלילי, דהיינו נמצא שפליטת העובדים גבוהה מאיוש המשרות. הירידה בביקוש לעובדים והרעה במצב התעסוקה מקיפה את כל ענפי המשק ופוגעת בעסקים קטנים וגדולים.

ציפיות המעסיקים לחודשים הקרובים ביחס להתפתחויות הצפויות בפעילות הכלכלית ובכוח אדם הפכו לראשונה מזה ארבע שנים לשליליות. מכאן שעלה מאד חלקם של העסקים הפסימיים בהשוואה לאופטימיים.

כך עולה מניתוח שנערך בימים האחרונים במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת והמתבסס על ממצאי סקר מעסיקים לחודשים אוקטובר ונובמבר במגזר העסקי.

להלן עיקרי הממצאים:

1. מספר המשרות הפנויות הכולל מנוכה עונתיות ברבעון הרביעי, ללא ענפי הבנייה והחקלאות[1], יעמוד בממוצע יומי על כ- 22.9 – 27.4 אלף משרות, ירידה של כ- 40% - 50% לעומת הרבעון הקודם וירידה של 54% - 61% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. הירידה מקיפה את כלל ענפי המשק.

2. מספר המשרות שאוישו במהלך חודשי הרבעון הרביעי צפוי לרדת מ- 154 אלף משרות שאוישו בכל חודשי הרבעון הקודם לכ- 131 עד 138 אלף איושי משרות ברבעון הרביעי של 2008. הירידה באיושים הינה בהיקף של  15-23 אלף משרות, דהיינו ירידה של 10% – 15% בהשוואה לרבעון הקודם. אחוז העסקים המדווחים על איושי משרות ירד מ- 33% ברבעון הקודם לרמה של 28% ברבעון הנוכחי.

3. מספר פליטות העובדים צפוי לעלות ברבעון הרביעי של 2008 לרמה של כ- 148 עד 155 אלף עובדים (בממוצע לחודש כ- 50 אלף פליטות ויותר) בהשוואה ל- 134 אלף בכל חודשי הרבעון הקודם (בממוצע לחודש 47 אלף), גידול של 13 – 20 אלף נפלטים ברבעון הרביעי ביחס לרבעון הקודם לו, שהוא גידול של 10% ל- 15% באחוז פליטת העובדים. אחוז העסקים המדווחים על פליטות עובדים צפוי להיות ברבעון הרביעי כ- 32%- 34%, מעט גבוהה יותר בהשוואה לרבעון השלישי בו עמד על 32%.

4. בשל המגמות המסתמנות באיוש משרות ובפליטת עובדים ברבעון הרביעי של שנת 2008 הערכתנו היא שמאזן התעסוקה (איושי משרות פחות פליטת עובדים)  צפוי להיות שלילי  ולעמוד על (9.4-) – (23.9- ) אלף משרות. זוהי ירידה חדה  לעומת המאזן ברבעון השלישי שכזכור היה חיובי ועמד על 19.4 אלף משרות. מאזן התעסוקה צפוי להיות שלילי בפעם הראשונה מאז שנת 2003.

5. ניתוח ראשוני של נתוני הרבעון הרביעי של 2008 מלמד כי הציפיות לגידול בפעילות ולגידול במצבת כח-אדם ברבעון הבא הפכו לראשונה מזה 4 שנים לשליליות כך שגבר מספרם של המעסיקים הפסימים על האופטימים.  במאזן ציפיות כח-אדם (אחוז הצופים עליה במצבת כח-האדם ברבעון הבא פחות אחוז הצופים ירידה) נרשמה ירידה והוא יעמוד על (0) – (5-) נקודות אחוז לעומת 2.6 נקודות אחוז ברבעון הקודם ו- 9.5 נקודות אחוז ברבעון המקביל אשתקד. במקביל, נרשמה ירידה חדה עוד יותר במאזן הציפיות לגידול בפעילות העסקית והוא צפוי לעמוד על (5-) –(10-) נקודות אחוז לעומת מאזן חיובי של 3.0 נקודות אחוז ברבעון הקודם ו- 9.1 נקודות אחוז ברבעון המקביל אשתקד.

ראוי לציין כי הציפיות נתפסות כמשתנה מקדים לשינויים במשק ועל כן הן מעידות על מידת בטחונם של המעסיקים במצב המשק ועל מידת רצונם להמשיך ולגייס עובדים ברבעונים הבאים. הירידה החדה בצפיות מאותתת על המשך ההתמתנות בביקושים לעובדים והתעסוקה שככל הנראה צפויה להחריף ברבעונים הבאים.

נתוני הרבעון הרביעי של שנת 2008,  המצביעים על ירידה חדה בביקוש לעובדים במגזר העסקי במקביל להיווצרות מאזן תעסוקה שלילי, מעידים על תפנית במצבו של שוק העבודה, ומכאן ניתן לצפות לעליה בממדי האבטלה שככל הנראה תלך ותגבר במהלך השנה הקרובה.

גם השילוב של הירידה בביקוש לעובדים עם התרחבות הציפיות הפסימיות של המעסיקים מחזקת את ההערכה שצפויה ברבעונים הבאים התרחבות בממדי האבטלה. כמו כן, ההתפתחויות של השנה האחרונה בכלכלה העולמית והצפוי לה מחזקות את ההערכה כי שיעור האבטלה אכן צפוי לעלות באופן משמעותי במהלך השנה הקרובה מהרמה הנמוכה מאוד שהיא מצויה בה כעת.

לוח 1: הביקוש לעובדים ומדדי תעסוקה ללא ענפי בניה וחקלאות רבעון 4/08 מנוכי עונתיות

(1) מסך המועסקים בעסקים שבמדגם  (2) איושי משרות פחות פליטות עובדים  (3) איושי משרות ועוד פליטות עובדים (3) אחוז הצופים עליה במצבת כח-האדם ברבעון הבא פחות אחוז הצופים ירידה

מקור: סקר מעסיקים מינהל מחקר וכלכלה, תמ"ת

פרטים נוספים ניתן לקבל מבני פפרמן – ראש מינהל מחקר ופיתוח בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל מחקר וכלכלה

·         היקף ההוצאה השנתית של כלל משקי הבית בישראל על ארוחות מחוץ לבית עומד על למעלה מ- 6.0 מיליארד שקל.

·         שיעור משקי הבית שצרכו ארוחות מחוץ לבית הגיע ל - 56.1%.

·         ההוצאה של משק בית המוציא על ארוחות מחוץ לבית עמדה על 448 ₪ בממוצע לחודש.

·         אחוז ההוצאה על ארוחות מחוץ לבית מתוך סך ההוצאה למזון של משקי בית גדלה מאד בשנים האחרונות מ- 14% בשנת 2002 לכ- 17% בשנת 2006.

ממצאים אלה ואחרים עולים מניתוח שהושלם במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת בנושא ארוחות מחוץ לבית. עבודה זו מהווה חלק מניתוח נרחב של תחום הצרכנות שעורך מינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת הכולל, בין היתר, בניית מערכי נתונים ומעקב אחר שינויים והתפתחויות של דפוסי צרכנות ושווקים בישראל. הניתוח והנתונים מתבססים על סקרי הוצאות המשפחה של הלמ"ס לשנים 2005-2006.

ארוחות מחוץ לבית הינן תופעה שהתקבעה בקרב כל שכבות האוכלוסייה, לרבות אוכלוסיות חלשות הנמנות עם החמישונים התחתונים של ההכנסה בישראל.

צרכנות זו של ארוחות מחוץ לבית, מבטאת תרבות צריכה מערבית חילונית התופסת מקום נכבד בסל הצריכה המקומי. ההסבר לתופעה זו נעוץ במגוון גורמים: יציאת נשים לעבודה לרבות הארכת יום העבודה, העלייה ברמת החיים, מעורבות מעסיקים בסבסוד ארוחות בבתי קפה כתחליף לחדר אוכל במקום העבודה  ושינויים בהרגלי הבילוי. 

הנתונים המוצגים בדף מידע זה, העוסקים בניתוח היקף התופעה ואפיונה, מרמזים שדפוס זה של צרכנות  ארוחות מחוץ לבית ילך ויגדל, בד בבד עם הגידול  ברמת החיים בישראל. עם זאת, בשל המשבר וההאטה הצפויה במשק בישראל, יש להניח שהגידול בצרכנות ארוחות מחוץ לבית יצטמצם בכלל ובקרב האוכלוסיות הנמנות עם החמישונים התחתונים של ההכנסה בישראל בפרט.

להלן עיקרי הממצאים :

ü       כ- 1,137.3 משקי בית, המהווים 56.1% מכלל משקי הבית בישראל ב- 2006 הם צרכנים של ארוחות מחוץ לבית.

ü       ההוצאה על ארוחות מחוץ לבית עמדה ב- 2006 על 448 ₪ בממוצע, למשק בית המוציא על ארוחות מחוץ לבית .

ü       לאורך זמן, שעור משקי הבית הנוהגים לאכול מחוץ לבית לא השתנה והוא נע בטווח של  55%-60% ממשקי הבית.  סכום  ההוצאה על ארוחות חוץ גדל  בין השנים 2000-2006 ב - 4% לשנה בממוצע. השינוי מוסבר על רקע התפתחויות כלליות של עליית רמת החיים , גידול בשעור השתתפות נשים בשוק העבודה, הארכת יום העבודה  והתפתחות  דפוסי בלוי פנאי הכוללים צריכת ארוחות מחוץ לבית.

ü       60% מההוצאה על ארוחות מחוץ לבית הן הוצאות על ארוחות במסעדות  ובסטקיות קרוב ל-16% מההוצאה היא על ארוחות בבתי קפה, 15% בקיוסקים, 6% בארוחות בעבודה ו3% בפאבים .

ü       ההוצאה על ארוחות מחוץ לבית גבוהה יותר בקרב בעלי הכנסות גבוהות:  77.2% ממשקי הבית בחמישון העליון נוהגים לאכול מחוץ לבית לעומת  40.4% ממשקי הבית בחמישון התחתון. כמו כן, בחמישון העליון ההוצאה החודשית הממוצעת על ארוחות  מחוץ לבית גבוה פי שבע מההוצאה בחמישון התחתון.

מצ"ב לעיונכם , דף המידע על ארוחות מחוץ לבית , שנערך ע"י רונית הריס, חוקרת במינהל המחקר והכלכלה בתמ"ת.

פרטים נוספים ניתן לקבל מבני פפרמן – ראש מינהל מחקר ופיתוח בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל מחקר וכלכלה

הסקירה "אוכלוסיית הדרוזים בישראל: מאפייני כוח עבודה, תעסוקה ואבטלה, 2006 "[1] מציגה תמונת מצב של התעסוקה של האוכלוסייה הדרוזית בישראל  ופערים כלכליים- חברתיים המשתקפים מניתוח זה.

כאמור הסקירה דנה בנתוני שנת 2006, עם זאת ניסינו בהודעה לעיתונות לעדכן נתונים עיקריים לגבי אוכלוסיית הדרוזים בשוק העבודה לשנת 2007.

מהנתונים ניתן לראות כי בשנת 2007 חלה התאוששות משמעותית בשוק העבודה בקרב האוכלוסייה הדרוזית בישראל. לאורך השנים האחרונות חל גידול משמעותי בשעורי השתתפות תוך ירידה בשעורי האבטלה. למרות השיפור הניכר במצב התעסוקה של האוכלוסייה הדרוזית עדיין קיימים פערים משמעותיים בינה לבין האוכלוסייה היהודית .

כך עולה מתוך ניתוח שנערך לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה ובהתבסס על נתוני סקר כוח אדם של הלמ"ס ומקורות נוספים לשנים האחרונות.

להלן תמצית הממצאים: 

·            האוכלוסייה – האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית מנתה בשנת 2007 כ – 120 אלף תושבים, שהיוו כ –8.8% מכלל אוכלוסייה המוסלמית והנוצרית בישראל וכ  2.1% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל.

·            השכלה –  שיעור הזכאים לתעודת בגרות, ושיעור בעלי תעודות בגרות העומדות בדרישות הסף של מוסדות ההשכלה הגבוהה נמוך במגזר הדרוזי בהשוואה למגזר היהודי. בשנת 2007 שיעור הזכאים לבגרות מקרב הדרוזים תלמידי כיתות י"ב עמד על 44% בהשוואה ל- 61% ויותר במגזר היהודי. מתוך הזכאים לתעודת בגרות, שיעור העומדים בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה בקרב הדרוזים, עמד על 73.7% ובמגזר היהודי על 88.6%.

·            השתתפות בכח העבודה - שיעור ההשתתפות בכח העבודה בקרב האוכלוסייה הדרוזית עלה משנת 2006 מ- 42.2% ל- 46.2% בשנת 2007  בהשוואה ל -72.0% בקרב היהודים. עיקר הפער מוסבר בשעורי השתתפות נמוכים במיוחד של נשים דרוזיות.

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים דרוזים עלה מ- 61.2% בשנת 2006 ל- 63.7% בשנת 2007 ונמצא נמוך הרבה יותר מזה של הגברים היהודים ששיעורם עמד על כ- 72% .  בהשוואה לכך, שיעור ההשתתפות של נשים דרוזיות עלה בשנת 2007 ל-27.4% בהשוואה לפחות מ – 23% בשנת 2006 , שעור הנמוך באופן משמעותי מזה של היהודיות (כ- 71% ) .

·            משלחי יד – ניכרת ירידה באחוז העובדים המקצועיים במגזר הדרוזי בין השנים 2006 ו- 2007 (40.5% , 36.2% בהתאמה). בשנת 2007 כ-72% מהמועסקים במגזר הדרוזי מרוכזים במשלחי יד של עובדים מקצועיים, סוכני מכירות ועובדי שירותים ועובדים בלתי מקצועיים לעומת 42% בלבד בקרב האוכלוסייה היהודית. עיקר הפער מצוי בקרב המועסקים במשלחי יד מקצועיים 36.2% במגזר הדרוזי לעומת 15.6% באוכלוסיית היהודים.

·            תעסוקת עצמאים – בשנת 2006 אחוז העצמאים במגזר הדרוזי גבוה במעט מייצוגם באוכלוסיה היהודית.פער זה הצטמצם בשנת 2007 ואחוז העצמאים בקרב הדרוזים היה כמעט זהה לזה של היהודים (11.8% מקרב הדרוזים בהשוואה ל- 11.3% מקרב היהודים).

·            יוממות תעסוקתית – בשנת 2007 פערי היוממות , דהיינו עבודה מחוץ ליישוב המגורים , בין הנשים הדרוזיות לנשים היהודיות היו גבוהים  (19.3% , 43% בהתאמה) . לעומת זאת לא נמצאו פערים מהותיים בין הגברים הדרוזים היוממים ליהודים (51.1%  בהשוואה ל- 52.2% ) .

·            מפרנסים במשק בית - אחוז משקי הבית בהם עובד מפרנס יחיד הוא פי 1.8 במגזר הדרוזי בהשוואה למגזר היהודי, ועומד על 51.4% ו – 28.3% בהתאמה. ממצא זה מסביר בחלקו את הפער הניכר בין יישובי המגזר הדרוזי ליישובי המגזר היהודי בהכנסות משקי הבית.

·         ממדי האבטלה - שיעור האבטלה באוכלוסיה הדרוזית מעט גבוה יותר בהשוואה לשיעורו באוכלוסייה היהודית: בשנת 2006 הוא עמד על 10.0% בהשוואה ל- 8.2% באוכלוסייה היהודית.שעור זה הצטמצם מאד בשנת 2007 ל- 7.8% בקרב האוכלוסייה הדרוזית לעומת 6.7% באוכלוסייה היהודית.

·            עומק אבטלה –ממוצע משך חיפוש העבודה במגזר הדרוזי ירד בשנת 2007 ועמד על 33.8 שבועות בהשוואה ל- 29.5 שבועות בקרב האוכלוסייה היהודית.

מצ"ב הסקירה שנכתבה ע"י רונית הריס-אולשק ומירב גרינשטיין סטטיסטיקאיות במינהל מחקר וכלכלה.

פרטים נוספים ניתן לקבל מבני פפרמן – ראש מינהל מחקר ופיתוח בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל מחקר וכלכלה

·         בקרב האוכלוסייה שפנתה וטופלה במרכזי פיתוח תעסוקת חרדים (תכנית "מפתח") במהלך עשרת חודשי הפעילות הראשונים גדל שיעור המועסקים ב- 35 נקודות האחוז (מ- 26.5% ל- 61.8%).

·         בקרב אוכלוסיית המשתתפים שעבדו עם תחילת ההשתתפות בתכנית ועבדו גם לאחר שישה עד תשעה חודשים[1] הרחיבו 28.1% את היקף עבודתם בלפחות שעה אחת בשבוע (בניכוי אלה שהקטינו את היקף שעות העבודה). קבוצה זו מהווה 6% מכלל אוכלוסיית המשתתפים.

·         בסך הכל 41% נטו מהמשתתפים דיווחו על שינוי חיובי במצבם התעסוקתי – השתלבות בעבודה או הרחבה של היקף שעות העבודה (בניכוי אלה שהפסיקו לעבוד או הקטינו את שעות העבודה).

כך עולה מתוך מחקר הערכה (דו"ח מספר 2 ) לתכנית "מ פ ת ח" שנערך על ידי המינהל למחקר וכלכלה במשרד התמ"ת. עיקרו של הדו"ח מתמקד בהשתלבות התעסוקתית של משתתפי התכנית לאחר שישה עד תשעה חודשים מתחילת ההשתתפות.

עוד עולה מההשוואה בין אוכלוסיית המשתתפים שעבדה לאחר שישה עד תשעה חודשים לבין אוכלוסיית המשתתפים שלא עבדה במועד זה נמצא כי בקרב הראשונים היה הגיל הממוצע נמוך יחסית (26.9 שנים לעומת 31.1 שנים בהתאמה), שיעור בעלי ההשכלה העל תיכונית והמקצועית גבוה יחסית (77% לעומת 71% בהתאמה) ושיעור ההורים לילדים נמוך יחסית (53% לעומת 65% בהתאמה). כמו כן נמצא כי בקרב האוכלוסייה שעבדה במועד המעקב היה מספר שנות הלימוד הממוצע של הגברים (הכולל גם לימודים תורניים) נמוך יחסית לנתונים אלו בקרב המשתתפים שלא עבדו במועד המעקב (16.9 שנות לימוד לעומת 19.4 שנות לימוד בהתאמה).

ניתוח הממצאים מדגיש את כי קיומם של מספר גורמים מרכזיים שהיקשו על חיפוש העבודה והכניסה לעבודה של המשתתפים בתכנית על פי תפיסתם של המשתתפים במועד המעקב[2]: העדר ניסיון בעבודה (36%), הצעות שכר נמוכות מדי (34%), קושי במציאת מקום עבודה במרחק סביר מהבית (29%) וקושי במציאת מקום עבודה המתאים לצביון החרדי (29%). בקרב הנשים הקושי הדומיננטי ביותר היה מציאת משרה שתאפשר, מבחינת שעות העבודה, לשלבה עם טיפול בילדים ובמשק הבית, קרי הצע נמוך של עבודות בשעות הבוקר. 37% מכלל הנשים ו- 52% מהאמהות ציינו חסם זה. כמו כן , 31% מהנשים שסירבו להצעות עבודה שהוצעו על ידי צוות התכנית[3] ציינו כי סירבו בשל שעות עבודה לא מתאימות. חסם נוסף שהעלו בעיקר נשים היה הקושי למצוא משרה במקצוע אותו הן למדו טרם השתתפותן בתכנית (סיבה זו צוינה על ידי 25% מהנשים שסירבו להצעות עבודה שהוצעו על ידי צוות התכנית). קושי זה בא לידי ביטוי בעיקר במקצועות ההוראה, הנהלת חשבונות, מזכירות וגרפיקה, הנלמדים בשכיחות גבוהה בסמינרים לנשים חרדיות. בקרב הגברים בלטו החסמים הקשורים בהעדר ידע והנובעים מלמודים במסלול ההשכלה התורני שאינו מכוון לשוק העבודה: העדר מקצוע (38%), העדר ידע באנגלית (30%), במחשב (24%) ובמתמטיקה (21%), העדר ידע אילו עבודות מתאימות לפרט (35%) וכיצד לחפש עבודה (24%). חסמים נוספים שבלטו בקרב הגברים היו חוסר נכונות של מעסיקים להעסיק עובדים חרדים (36%) והקושי למצוא מקום עבודה שיאפשר, מבחינת שעות העבודה, המשך לימודי קודש (31%).

מצ"ב הדו"ח המלא שנכתב על ידי חגית סופר-פורמן, חוקרת במינהל ומרכזת את מחקר ההערכה.

הדוח כולל את עקרי הממצאים, סקירה מפורטת בת שמונה פרקים וסיכום:

הרקע לתוכנית "מפתח", מטרותיה ותוכנית ההערכה

מאפייני הרקע של המשתתפים בתכנית

שינויים תעסוקתיים לאחר 6 עד 9 חודשים

חסמים למציאת עבודה

מאפייני העבודה של המועסקים בתקופת התכנית

שינויים בעקבות היציאה לעבודה

חיפוש ומציאת עבודה

הפעילות במרכזי התכנית

פרטים נוספים ניתן לקבל מבני פפרמן – ראש מינהל מחקר ופיתוח בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל מחקר וכלכלה

לילדים במשקי בית יהודים, הן של ותיקים והן של עולים, יש טלפונים ניידים בשעור גבוה יחסית: 65.2% ו-69.5% בהתאמה, לעומת ילדים במגזר הערבי שרק ל- 24.4% מהם יש מכשיר טלפון נייד.

ההוצאה החודשית  הממוצעת בקרב ילדים ונוער (12-15) לטלפון נייד הגיעה ב- 2007 ל- 104.5 שקלים, אולם ההוצאה החודשית הממוצעת הגבוהה ביותר מתקיימת דווקא בקרב משקי בית של אוכלוסיות מוחלשות (משקי בית ערביים, בעלי השכלה והכנסה נמוכה) שבהם שעור הטלפונים הניידים לילדים נמוך יחסית, וההוצאה החודשית הגיעה לכ- 124.0 ₪.

51.1% מההורים מגבילים את חשבונות הטלפון הנייד של ילדיהם לסכום של כ-100.7 שקלים בממוצע לחודש. 23.8% מהילדים שהוריהם מגבילים את חשבונות הטלפון (הנייד) שלהם, חורגים בתכיפות גבוהה מהסכומים שהוקצו להם, לסכומים הגבוהים פי 4 ויותר מההקצבה החודשית שלהם. 

 66.3% מההורים מעונינים שהמדינה תחוקק חוק שיגביל את הוצאות הילדים בטלפון נייד, וחלק ניכר מהם אף מצדד בהגבלה כזו גם על מכירת מכשירי טלפון ניידים לילדים ונוער.

ממצאים אלה ואחרים עולים מסקירה שהושלמה לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת על השימוש בטלפון נייד בקרב ילדים ונוער (גילאי 12-15).

הסקירה מתבססת על ניתוח מימצאי סקר טלפוני שנערך בתחילת 2007 בקרב מדגם מייצג של משקי בית בישראל שלהם ילדים בגילאי 12- 15 שלהם טלפונים ניידים.

סוגיית שימוש היתר של ילדים ונוער בטלפון הנייד בכלל, ובנגישות לאינטרנט באמצעות מכשיר טלפון נייד  שבידיהם, היא סוגייה מרכזית המועלית לסדר היום הציבורי בתכיפות גבוהה ע"י גורמים שונים, בהם: משרד הבריאות, המועצה  לשלום הילד  וועדות הכנסת השונות: הוועדה לזכויות הילד  וועדת הכלכלה של הכנסת[1].

הסקירה שלעיל, כוללת חלק ממימצאי סקר מקיף שערך מינהל המחקר והכלכלה במשרד התמ"ת לבקשת  המועצה לשלום הילד, ואשר נועד לקדם יצירת מסד נתונים הנוגעים לדפוסי התנהגות צרכנית של ילדים ונוער בתחומים שונים, ולאפיין עמדות של הורים על   ההגבלות הנדרשות, לדעתם,  בחקיקה לגבי השימוש והצריכה של ילדיהם במכשיר טלפון נייד, ובכך לספק בסיס עובדתי לדיון בסוגיית צרכנות הטלפון הסלולרי בקרב ילדים ונוער.

תרומתם של מכשירי הטלפון הניידים לקבוצות משתמשים צעירים וילדים בולטת בתחום הביטחון האישי, כאשר המכשיר יכול לתפקד כ"קולר אלקטרוני" המסייע להורים להיות בקשר רצוף עם ילדיהם ולפקח מרחוק ברציפות על מקום הימצאם, עיסוקיהם, פעילותם ועוד. אולם מתברר כי החדירה המהירה של מכשיר הטלפון הנייד, ו"הסתנוורות" ההורים מהביטחון לכאורה, שהוא מעניק לילד, הביאו משקי בית רבים לקבל החלטה על רכישת המכשיר, מבלי לצפות את מכלול  ההשפעות הכלכליות, והשפעות אחרות, הנובעות מעלויות השימוש ע"י הילד, על הוצאות משק הבית.  מתברר שהורים נאלצים לעתים לשלם חשבונות גבוהים  עקב שימוש יתר של ילדיהם בטלפון נייד: ריבוי שיחות, גלישה והורדת מוצרים נלווים כמו  אייקונים, רינגטונים ותוכן סלולרי אחר, ההולך ומתייקר ככל שמערכות התקשורת הסלולרית נהיות מתוחכמת יותר (דור השלישי).

מעבר לכך, הסקירה,  הבוחנת את הלכי הרוח והעמדות של ציבור ההורים (לילדים בגילאי 12-15) בסוגיית הגבלה, באמצעות חוק, של רכישה ושימוש של ילדים ונוער במכשירי טלפון ניידים[2], מלמדת על שעורי תמיכה גבוהים של הורים בחקיקה מגבילה כזו .

אולם נראה כי בדיון ביצירת מודל שיאזן  בין הצורך במניעת חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט באמצעות טלפון נייד, לבין הימנעות מפגיעה בחופש הביטוי ובצנעת הפרט, הרי שחובת הפיקוח והשימוש המושכל בטלפון נייד שבידי ילדים צריכה להיות מוטלת, קודם כל, על המשפחה.

עיקרי הממצאים:

·         ההוצאה השנתית של משקי בית שלהם ילדים בעלי טלפון נייד הגיעה בשנת 2007  לכ-  320 מליון  שקלים.

·         בכ-58.6% ממשקי הבית עם ילדים בגילאי 12-15, שהם כ- 229 אלף משקי בית, היה  ב-2007 לפחות לילד אחד מכשיר טלפון נייד.

·         לכ-  254  אלף ילדים בגילאי 12-15 יש מכשיר טלפון נייד.

·         משקי בית שלילדיהם טלפון נייד מאופיינים כמשקי בית מבוססים כלכלית: ל- 83.6% מקרב משקי בית שלהם הכנסות חודשיות שמעל ל- 13 אלף ₪ יש טלפון נייד לעומת 31.2% ממשקי בית עם ילדים בגילאי 12-15 שהכנסתם עד 4 אלף ₪ לחודש  המחזיקים בטלפון נייד.

·         לילדים במשקי בית יהודים, הן של ותיקים והן של עולים, יש טלפונים ניידים בשעור גבוה יחסית: 65.2% ו-69.5% בהתאמה, לעומת ילדים במגזר הערבי שרק ל- 24.4% מהם יש מכשיר טלפון נייד.

·         שעורם הנמוך של ילדים שלהם  טלפון נייד (15.5%) בולט במיוחד בקרב משקי בית חרדים ודתיים, שבהם לא רק חולשה כלכלית של משק הבית, אלא גם גורמים תרבותיים מעכבים חדירת מכשיר טלפון נייד.  

·         לשעור גבוה יחסית של ילדים במשקי בית של לא- נשואים יש מכשיר טלפון נייד לעומת ילדים במשפחות של נשואים: 69.0% לעומת 58.0% בהתאמה, נתון המצביע על חשיבות רבה שמייחסים לטלפון הנייד כאמצעי תקשורת משפחתית במשפחות חד- הוריות.

·         ילדים  בגילאי 12- 15 הוציאו כ- 104.5 ₪ בממוצע לחודש  עבור טלפון נייד.

·         ההוצאות עבור טלפון נייד עולות בהתאמה עם עליית גיל הילד, ובקרב שכבות הגיל הבוגרות בסקר, של גילאי 15, חשבונות הטלפון מגיעים לסכום ממוצע של 128.1 ש"ח לחודש. הוצאה ממוצעת זו גבוהה ב- 43.4% מהוצאתם הממוצעת של בני 12.

·         ההוצאה החודשית הממוצעת הגבוהה ביותר מתקיימת דווקא בקרב משקי בית של אוכלוסיות מוחלשות שבהם שעור הטלפונים הניידים לילדים נמוך יחסית, והיא עומדת על 123.9 ₪  במשקי בית של ערבים ושל דתיים (בכל אחד), ועל שעור דומה,  בקרב  משקי בית של בעלי השכלה נמוכה יחסית (עד בגרות), ובמשקי בית של בעלי הכנסות נמוכות ( 123.0 ₪ ו - 125.4 ₪ בהתאמה). 

·         ב- 95% ממשקי הבית שנבדקו, ההורים הם המממנים הבלעדיים של חשבונות הטלפון של ילדיהם.

·         51.1% מההורים לילדים בגילאי 12-15 שלהם מכשירי טלפון נייד, מגבילים את סכומי הצריכה החודשית של הילדים לסכום הדומה מאד לסכום החודשי הממוצע שמוציאים ילדים בפועל על שיחות: 100.7 ₪ לעומת 104.5 ₪ בהתאמה.

·         למרות שכ- 76.2% מהילדים (שהוריהם מגבילים את צריכתם) עומדים בהגבלה על גובה חשבונות הטלפון שהטילו הוריהם ואינם חורגים ממנה אף פעם או רק לעתים רחוקות, נמצא כי 23.8%   נוהגים לחרוג מדי פעם או לעתים קרובות מהסכומים שהוקצו להם.

·         חריגות אלו מאופיינות בגלישה לסכומים העולים בממוצע על פי 4 מגובה ההוצאה הממוצעת, בהן  גם חריגות יתר,בסכומים הגבוהים אפילו עד פי 10 מההוצאה הממוצעת.

·         66.3% מההורים רוצים שתהיה הגבלה, באמצעות חוק, על גובה ההוצאה של ילדים בטלפון נייד. שעור זה גבוה במיוחד בקרב משקי בית שלילדיהם אין טלפון נייד ש- 71.5% מהם מצדדים בהגבלת סכומי השיחות באמצעות חקיקה.

·         רוב ההורים רוצים להגביל את סכומי השימוש בטלפון נייד עד לגיל 18 בסכום קבוע של כ- 116.1 ש"ח לחודש, ונמצאו אף 2% מההורים המחמירים וסבורים שרצוי להעלות את הרף ולהגביל בחוק את סכומי השיחות אפילו עד גיל 21.

·         63.7% ממשקי הבית שצידדו בהגבלה על שימוש בטלפון נייד לילדים, ושרק להם הופנתה שאלה על הגבלת מכירת מכשירי טלפון נייד לילדים, נמצאו מצדדים גם בהגבלה באמצעות חוק, על מכירת מכשירי טלפון ניידים לילדים, ומרביתם אף סבורים כי יש להנהיג הגבלה זו  עד לגיל 18.

·         חלק מאוכלוסייה זו, סבור שיש להעלות את רף הגבלת המכירות של טלפון נייד לילדים ונוער באמצעות חוק אפילו מעל לגיל 18, ושעורם עמד על 18.6% מתוך מי שמצדדים בהגבלת השימוש בטלפון נייד לילדים.

רצ"ב הסקירה שנכתבה ע"י רוני בר צורי חוקרת במינהל ומרכזת תחום צרכנות.

פרטים נוספים ניתן לקבל מבני פפרמן – ראש מינהל מחקר ופיתוח בטל' מס' 02-5600301

ובאתר האינטרנט: מינהל מחקר וכלכלה