לילדים במשקי בית יהודים, הן של ותיקים והן של עולים, יש טלפונים ניידים בשעור גבוה יחסית: 65.2% ו-69.5% בהתאמה, לעומת ילדים במגזר הערבי שרק ל- 24.4% מהם יש מכשיר טלפון נייד.
ההוצאה החודשית הממוצעת בקרב ילדים ונוער (12-15) לטלפון נייד הגיעה ב- 2007 ל- 104.5 שקלים, אולם ההוצאה החודשית הממוצעת הגבוהה ביותר מתקיימת דווקא בקרב משקי בית של אוכלוסיות מוחלשות (משקי בית ערביים, בעלי השכלה והכנסה נמוכה) שבהם שעור הטלפונים הניידים לילדים נמוך יחסית, וההוצאה החודשית הגיעה לכ- 124.0 ₪.
51.1% מההורים מגבילים את חשבונות הטלפון הנייד של ילדיהם לסכום של כ-100.7 שקלים בממוצע לחודש. 23.8% מהילדים שהוריהם מגבילים את חשבונות הטלפון (הנייד) שלהם, חורגים בתכיפות גבוהה מהסכומים שהוקצו להם, לסכומים הגבוהים פי 4 ויותר מההקצבה החודשית שלהם.
66.3% מההורים מעונינים שהמדינה תחוקק חוק שיגביל את הוצאות הילדים בטלפון נייד, וחלק ניכר מהם אף מצדד בהגבלה כזו גם על מכירת מכשירי טלפון ניידים לילדים ונוער.
ממצאים אלה ואחרים עולים מסקירה שהושלמה לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת על השימוש בטלפון נייד בקרב ילדים ונוער (גילאי 12-15).
הסקירה מתבססת על ניתוח מימצאי סקר טלפוני שנערך בתחילת 2007 בקרב מדגם מייצג של משקי בית בישראל שלהם ילדים בגילאי 12- 15 שלהם טלפונים ניידים.
סוגיית שימוש היתר של ילדים ונוער בטלפון הנייד בכלל, ובנגישות לאינטרנט באמצעות מכשיר טלפון נייד שבידיהם, היא סוגייה מרכזית המועלית לסדר היום הציבורי בתכיפות גבוהה ע"י גורמים שונים, בהם: משרד הבריאות, המועצה לשלום הילד וועדות הכנסת השונות: הוועדה לזכויות הילד וועדת הכלכלה של הכנסת.
הסקירה שלעיל, כוללת חלק ממימצאי סקר מקיף שערך מינהל המחקר והכלכלה במשרד התמ"ת לבקשת המועצה לשלום הילד, ואשר נועד לקדם יצירת מסד נתונים הנוגעים לדפוסי התנהגות צרכנית של ילדים ונוער בתחומים שונים, ולאפיין עמדות של הורים על ההגבלות הנדרשות, לדעתם, בחקיקה לגבי השימוש והצריכה של ילדיהם במכשיר טלפון נייד, ובכך לספק בסיס עובדתי לדיון בסוגיית צרכנות הטלפון הסלולרי בקרב ילדים ונוער.
תרומתם של מכשירי הטלפון הניידים לקבוצות משתמשים צעירים וילדים בולטת בתחום הביטחון האישי, כאשר המכשיר יכול לתפקד כ"קולר אלקטרוני" המסייע להורים להיות בקשר רצוף עם ילדיהם ולפקח מרחוק ברציפות על מקום הימצאם, עיסוקיהם, פעילותם ועוד. אולם מתברר כי החדירה המהירה של מכשיר הטלפון הנייד, ו"הסתנוורות" ההורים מהביטחון לכאורה, שהוא מעניק לילד, הביאו משקי בית רבים לקבל החלטה על רכישת המכשיר, מבלי לצפות את מכלול ההשפעות הכלכליות, והשפעות אחרות, הנובעות מעלויות השימוש ע"י הילד, על הוצאות משק הבית. מתברר שהורים נאלצים לעתים לשלם חשבונות גבוהים עקב שימוש יתר של ילדיהם בטלפון נייד: ריבוי שיחות, גלישה והורדת מוצרים נלווים כמו אייקונים, רינגטונים ותוכן סלולרי אחר, ההולך ומתייקר ככל שמערכות התקשורת הסלולרית נהיות מתוחכמת יותר (דור השלישי).
מעבר לכך, הסקירה, הבוחנת את הלכי הרוח והעמדות של ציבור ההורים (לילדים בגילאי 12-15) בסוגיית הגבלה, באמצעות חוק, של רכישה ושימוש של ילדים ונוער במכשירי טלפון ניידים, מלמדת על שעורי תמיכה גבוהים של הורים בחקיקה מגבילה כזו .
אולם נראה כי בדיון ביצירת מודל שיאזן בין הצורך במניעת חשיפת קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט באמצעות טלפון נייד, לבין הימנעות מפגיעה בחופש הביטוי ובצנעת הפרט, הרי שחובת הפיקוח והשימוש המושכל בטלפון נייד שבידי ילדים צריכה להיות מוטלת, קודם כל, על המשפחה.
עיקרי הממצאים:
· ההוצאה השנתית של משקי בית שלהם ילדים בעלי טלפון נייד הגיעה בשנת 2007 לכ- 320 מליון שקלים.
· בכ-58.6% ממשקי הבית עם ילדים בגילאי 12-15, שהם כ- 229 אלף משקי בית, היה ב-2007 לפחות לילד אחד מכשיר טלפון נייד.
· לכ- 254 אלף ילדים בגילאי 12-15 יש מכשיר טלפון נייד.
· משקי בית שלילדיהם טלפון נייד מאופיינים כמשקי בית מבוססים כלכלית: ל- 83.6% מקרב משקי בית שלהם הכנסות חודשיות שמעל ל- 13 אלף ₪ יש טלפון נייד לעומת 31.2% ממשקי בית עם ילדים בגילאי 12-15 שהכנסתם עד 4 אלף ₪ לחודש המחזיקים בטלפון נייד.
· לילדים במשקי בית יהודים, הן של ותיקים והן של עולים, יש טלפונים ניידים בשעור גבוה יחסית: 65.2% ו-69.5% בהתאמה, לעומת ילדים במגזר הערבי שרק ל- 24.4% מהם יש מכשיר טלפון נייד.
· שעורם הנמוך של ילדים שלהם טלפון נייד (15.5%) בולט במיוחד בקרב משקי בית חרדים ודתיים, שבהם לא רק חולשה כלכלית של משק הבית, אלא גם גורמים תרבותיים מעכבים חדירת מכשיר טלפון נייד.
· לשעור גבוה יחסית של ילדים במשקי בית של לא- נשואים יש מכשיר טלפון נייד לעומת ילדים במשפחות של נשואים: 69.0% לעומת 58.0% בהתאמה, נתון המצביע על חשיבות רבה שמייחסים לטלפון הנייד כאמצעי תקשורת משפחתית במשפחות חד- הוריות.
· ילדים בגילאי 12- 15 הוציאו כ- 104.5 ₪ בממוצע לחודש עבור טלפון נייד.
· ההוצאות עבור טלפון נייד עולות בהתאמה עם עליית גיל הילד, ובקרב שכבות הגיל הבוגרות בסקר, של גילאי 15, חשבונות הטלפון מגיעים לסכום ממוצע של 128.1 ש"ח לחודש. הוצאה ממוצעת זו גבוהה ב- 43.4% מהוצאתם הממוצעת של בני 12.
· ההוצאה החודשית הממוצעת הגבוהה ביותר מתקיימת דווקא בקרב משקי בית של אוכלוסיות מוחלשות שבהם שעור הטלפונים הניידים לילדים נמוך יחסית, והיא עומדת על 123.9 ₪ במשקי בית של ערבים ושל דתיים (בכל אחד), ועל שעור דומה, בקרב משקי בית של בעלי השכלה נמוכה יחסית (עד בגרות), ובמשקי בית של בעלי הכנסות נמוכות ( 123.0 ₪ ו - 125.4 ₪ בהתאמה).
· ב- 95% ממשקי הבית שנבדקו, ההורים הם המממנים הבלעדיים של חשבונות הטלפון של ילדיהם.
· 51.1% מההורים לילדים בגילאי 12-15 שלהם מכשירי טלפון נייד, מגבילים את סכומי הצריכה החודשית של הילדים לסכום הדומה מאד לסכום החודשי הממוצע שמוציאים ילדים בפועל על שיחות: 100.7 ₪ לעומת 104.5 ₪ בהתאמה.
· למרות שכ- 76.2% מהילדים (שהוריהם מגבילים את צריכתם) עומדים בהגבלה על גובה חשבונות הטלפון שהטילו הוריהם ואינם חורגים ממנה אף פעם או רק לעתים רחוקות, נמצא כי 23.8% נוהגים לחרוג מדי פעם או לעתים קרובות מהסכומים שהוקצו להם.
· חריגות אלו מאופיינות בגלישה לסכומים העולים בממוצע על פי 4 מגובה ההוצאה הממוצעת, בהן גם חריגות יתר,בסכומים הגבוהים אפילו עד פי 10 מההוצאה הממוצעת.
· 66.3% מההורים רוצים שתהיה הגבלה, באמצעות חוק, על גובה ההוצאה של ילדים בטלפון נייד. שעור זה גבוה במיוחד בקרב משקי בית שלילדיהם אין טלפון נייד ש- 71.5% מהם מצדדים בהגבלת סכומי השיחות באמצעות חקיקה.
· רוב ההורים רוצים להגביל את סכומי השימוש בטלפון נייד עד לגיל 18 בסכום קבוע של כ- 116.1 ש"ח לחודש, ונמצאו אף 2% מההורים המחמירים וסבורים שרצוי להעלות את הרף ולהגביל בחוק את סכומי השיחות אפילו עד גיל 21.
· 63.7% ממשקי הבית שצידדו בהגבלה על שימוש בטלפון נייד לילדים, ושרק להם הופנתה שאלה על הגבלת מכירת מכשירי טלפון נייד לילדים, נמצאו מצדדים גם בהגבלה באמצעות חוק, על מכירת מכשירי טלפון ניידים לילדים, ומרביתם אף סבורים כי יש להנהיג הגבלה זו עד לגיל 18.
· חלק מאוכלוסייה זו, סבור שיש להעלות את רף הגבלת המכירות של טלפון נייד לילדים ונוער באמצעות חוק אפילו מעל לגיל 18, ושעורם עמד על 18.6% מתוך מי שמצדדים בהגבלת השימוש בטלפון נייד לילדים.
רצ"ב הסקירה שנכתבה ע"י רוני בר צורי חוקרת במינהל ומרכזת תחום צרכנות.
פרטים נוספים ניתן לקבל מבני פפרמן – ראש מינהל מחקר ופיתוח בטל' מס' 02-5600301
ובאתר האינטרנט: מינהל מחקר וכלכלה
בעיקר בהקשר להצעת החוק להגבלת הגישה לאינטרנט.
הסקירה אינה עוסקת בהיבטי בריאות הנובעים מסיכון מוגבר של ילדים עקב היותם רגישים יותר לקרינה האלקטרומגנטית הנפלטת מהטלפונים הסלולריים, ולא בהתייחסות הורים להגבלת גיל תחילת השימוש ומידת האינטנסיביות של שמוש ילדים במכשירי טלפון ניידים מההיבט הרפואי. |