חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2003

פרק ז': שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (הוראת שעה)

	סימן א': פרשנות
מטרה	36.	פרק זה מטרתו לקדם את שילובם של מקבלי גמלאות בעבודה שתמצה את כושר השתכרותם, תוך שיתופם באחריות לכך, על מנת לאפשר להם מעבר מתלות בגמלאות לעצמאות חברתית וכלכלית.
הגדרות	37.	בפרק זה -
	"גמלה" – לפי חוק הבטחת הכנסה;
	"המוסד" - המוסד לביטוח לאומי;
	"חוק הבטחת הכנסה" - חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980[1][1];
	"משתתף" - תושב אזור שילוב שתובע גמלה או שמשתלמת לו גמלה, ושזכאותו לגמלה האמורה מותנית בהשתתפותו בפעילות של מרכז תעסוקה לפי הוראות פרק זה;
	"עבודה" ו"עובד" - במסגרת יחסי עובד ומעביד;
	"עובד ציבור" - עובד המדינה כהגדרתו בחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963[2][2], וכן עובד שהוראות החוק האמור, כולן או חלקן, הוחלו עליו לפי סעיף 75 באותו חוק;
	"תושב אזור שילוב" - כל אחד מאלה:
	(1)	מי שמתגורר באזור שהוחלו עליו הוראות פרק זה, בצו, לפי הוראות סעיף 59;
	(2)	מי שהתגורר באזור כאמור בפסקה (1), בעת שהוחלו על האזור הוראות פרק זה כאמור באותה פסקה, ולאחר מכן שינה את מקום מגוריו, ובלבד שבתקנות לפי סעיף 57(ב) נקבע כי הוראות פרק זה יחולו עליו, כולן או חלקן;
	"השר" - שר התעשיה המסחר והתעסוקה.
סימן ב': מרכזי תעסוקה
מרכזי תעסוקה	38.	(א)	יוקמו מרכזי תעסוקה שתפקידם לקדם את שילובם של מקבלי גמלאות בעבודה.
		(ב)	מרכז תעסוקה יוקם ויופעל בידי תאגיד שהמדינה התקשרה עמו לשם כך; לענין זה, "תאגיד" - למעט תאגיד שהוקם בחוק, ולמעט גוף מתוקצב או גוף נתמך, כהגדרתם בסעיף 21 בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985[3][3].
		(ג)	תאגיד המפעיל מרכז תעסוקה כאמור בסעיף קטן (ב) יהיה גוף מבוקר כמשמעותו בסעיף 9(6) בחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב][4][4], בכל ענין הקשור בביצועו של פרק זה.
תקציב מרכז תעסוקה	39.	תקציב מרכז תעסוקה יכלול סעיפי תקציב המיועדים למימון הוצאות שכר של עובדי מרכז התעסוקה, הוצאות התפעול השוטפות של מרכז התעסוקה וההוצאות עבור סיוע, שמרכז תעסוקה רשאי להעניק למשתתפים לשם קידום שילובם בעבודה, לרבות סיוע בהשגחה על ילדים.
מתכנני יעדים תעסוקתיים	40.	(א)	בכל מרכז תעסוקה יפעלו מתכנני יעדים תעסוקתיים; מתכנן יעדים תעסוקתי יבצע את התפקידים המוטלים עליו לפי הוראות פרק זה לשם השגת מטרתו.
		(ב)	מתכנן יעדים תעסוקתי יהיה עובד התאגיד המפעיל את מרכז התעסוקה כאמור בסעיף 38(ב), בעל כישורים כפי שיקבע השר, בהסכמת שר האוצר, ושהשר אישר את מינויו כמתכנן יעדים תעסוקתי.
		(ג)	אישור כאמור בסעיף קטן (ב) יינתן לתקופה שלא תעלה על שנה; השר רשאי להאריך את תוקף האישור מעת לעת, לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שנה, אם נוכח השר שמתכנן היעדים התעסוקתי מילא את תפקידיו לפי פרק זה להנחת דעתו, בהתאם לכללים שיקבע.
השמה בעבודה	41.	מתכנן יעדים תעסוקתי יפנה את המשתתף לעבודה התואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני.
תכנית אישית	42.	(א)	משתתף שאינו עובד או העובד בעבודה שההכנסה ממנה נמוכה, שלא הופנה לעבודה לפי הוראות סעיף 41, ישתתף בתכנית אישית התואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני, במסגרת מרכז התעסוקה.
		(ב)	התכנית האישית למשתתף תוכן בידי מתכנן יעדים תעסוקתי, בהתייעצות עם המשתתף; תכנית כאמור יכול שתכלול הכשרה, לרבות שירות בקהילה לפי הוראות סעיף 44, השתלמות, הסבה מקצועית, שיקום תעסוקתי, השלמת השכלה, וכן פעילות לחיפוש עבודה או להקניית כישורי עבודה, והכל במטרה לשלב את המשתתף בעבודה שתמצה את כושר השתכרותו.
		(ג)	בסעיף זה, "עבודה שההכנסה ממנה נמוכה" – עבודה שההכנסה ממנה פחותה מהכנסה שבשלה אין לשלם גמלה.
תכנית אישית – היקף שעות	43.	(א)	תכנית אישית כאמור בסעיף 42 תהיה בהיקף של שלושים שעות שבועיות לפחות (בסעיף זה - היקף השעות המזערי), ולא יותר מארבעים שעות שבועיות; לענין זה יובאו בחשבון, לגבי משתתף שהוא עובד - שעות עבודתו.
		(ב)	על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בוחן מקרים מיוחדים להקטין את היקף השעות המזערי של תכנית אישית שהוכנה למשתתף מסוים עד לחמש עשרה שעות שבועיות (בסעיף זה - היקף השעות המזערי המופחת), בהתקיים כל אלה:
				(1)		מתכנן היעדים התעסוקתי שהכין את התכנית האישית עבור אותו משתתף או שאמור להכינה, קבע כי המשתתף עשה את מרב המאמצים לסייע בהפנייתו לעבודה ובהכנת תכנית אישית עבורו, ולבצע את התכנית האישית שהוכנה לו, ככל שהוכנה;
				(2)		בוחן המקרים המיוחדים נוכח כי בפני המשתתף קשיים של ממש שהיו מונעים מכל משתתף סביר לבצע תכנית אישית בהיקף השעות המזערי, יהיו מרכיביה של התכנית האישית אשר יהיו;
				(3)		השר או עובד ציבור שהוא הסמיך לכך אישר את הקטנת היקף השעות המזערי עבור אותו משתתף.
		(ג)	בוחן מקרים מיוחדים לא יבחן לפי הוראות סעיף קטן (ב) את הקטנת היקף השעות המזערי של תכנית אישית שהוכנה על ידו או שהוא אמור להכינה.
		(ד)	השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי בתקנות, להפחית את היקף השעות המזערי ואת היקף השעות המזערי המופחת, דרך כלל או לסוגי משתתפים שיקבע, ורשאי הוא, בתקנות לפי סעיף קטן זה, לקבוע תנאים להפחתת היקף השעות כאמור; מנהל מרכז תעסוקה וכן ועדת ערר רשאים להמליץ בפני השר על הפחתת היקפי השעות כאמור בסעיף קטן זה לגבי סוגי משתתפים, בהסתמך על הנסיון המצטבר מיישום הוראות פרק זה במרכז התעסוקה.
		(ה)	בסעיף זה, "בוחן מקרים מיוחדים" - מתכנן יעדים תעסוקתי שמנהל מרכז התעסוקה הסמיכו לבחון את הצורך בהפחתת היקף השעות המזערי במקרים מיוחדים, לפי הוראות סעיף קטן (ב).
שירות בקהילה	44.	(א)	שירות בקהילה יהיה שירות שאינו עבודה, שמטרתו הקניית הרגלי עבודה למשתתף, ומתקיימים לגביו כל אלה:
			(1)		תקופת השירות והיקף השירות שיבצע משתתף אינם עולים על התקופה וההיקף המרביים שקבע השר, בהסכמת שר האוצר, ובלבד שהתקופה המרבית שתיקבע לפי פסקה זו לא תעלה על ארבעה חודשים;
			(2)		מקום ביצוע השירות הוא מסוג המקומות שהשר קבע, בהסכמת שר אוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, כי ניתן לבצע בהם את השירות;
			(3)		השירות המבוצע במקום ביצוע השירות על ידי סך כל המשתתפים, אינו עולה על התקופה וההיקף המרביים שקבע השר בהסכמת שר האוצר, לגבי מקום ביצוע השירות;
			(4)		הוכח להנחת דעתו של השר כי המשתתף בשירות מסייע לעובדים במקום ביצוע השירות, ואינו בא במקומם.
		(ב)	השר יפרסם ברשומות, מדי שנה, את רשימת המקומות שבהם התבצע שירות בקהילה באותה שנה, ואת מספר המשתתפים בשירות בכל אחד מן המקומות באותה שנה.
		(ג)	מעביד שבעסקו מבוצע שירות בקהילה, או שמיועד להיות מבוצע בו שירות בקהילה, לא יפטר עובד על מנת שמשתתף המבצע שירות בקהילה יבוא במקומו; פיטר מעביד עובד כאמור – יחולו הוראות סעיף 10 בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988[5][5], בשינויים המחויבים.
		(ד)	מרכז תעסוקה לא יפנה משתתף לשירות בקהילה במקום פלוני, אם נוכח השר כי באותו מקום בוצע שירות בקהילה ומשתתף שביצע את אותו שירות בא במקומו של עובד אותו מקום, והשר הודיע על כך למרכז התעסוקה; התעורר חשד אצל מתכנן יעדים תעסוקתי כי במקום שבו מבוצע שירות בקהילה בא משתתף שביצע את אותו שירות, במקומו של עובד אותו מקום – יודיע על כך לשר ללא דיחוי.
סימן ג': אישור השתתפות
אישור השתתפות	45.	(א)	בתום כל חודש יקבע מתכנן יעדים תעסוקתי, באישור השתתפות שיערוך לגבי כל משתתף -
				(1)		אם הופנה המשתתף לעבודה כאמור בסעיף 41, ואם הופנה כאמור - אם סירב לקבל את העבודה שאליה הופנה;
				(2)		אם ביצע המשתתף את התכנית האישית שנקבעה לו לאותו חודש, במלואה, ואם לא ביצעה במלואה - את מספר הימים שבהם נעדר המשתתף מן הפעילות שנקבעה לו באותה תכנית; לענין פסקה זו לא תובא בחשבון היעדרות שניתן לגביה אישור מאת מתכנן יעדים תעסוקתי על פי כללים שקבע השר, בהתייעצות עם שר האוצר.
		(ב)	מתכנן יעדים תעסוקתי ימסור למוסד את אישור ההשתתפות שערך לפי הוראות סעיף זה; כן ימסור מתכנן היעדים התעסוקתי העתק מהאישור כאמור למשתתף, בצירוף נימוקיו לקביעות שבאותו אישור.
		(ג)	השר, בהסכמת שר הרווחה, יקבע הוראות בדבר אופן עריכת אישור השתתפות לפי סעיף זה, וכן הדרכים והמועדים למסירתו למוסד ולמשתתף, ורשאי הוא לקבוע בתקנות כאמור פרטים נוספים על אלה המנויים בסעיף זה, שייכללו באישור.
סימן ד': ערר וערעור
ערר	46.	(א)	הרואה עצמו נפגע מהחלטת מתכנן יעדים תעסוקתי, ובכלל זה מקביעה באישור השתתפות לפי הוראות סעיף 45, רשאי לערור על ההחלטה בפני ועדת ערר, לפי הוראות סעיף זה.
		(ב)	ועדת ערר תמונה בידי השר, בהסכמת שר האוצר, ותהיה בת שלושה חברים, שניים מהם לפחות עובדי ציבור, ואלה הם:
				(1)		עובד ציבור שהוא מומחה בתחום התעסוקה, והוא יהיה היושב ראש;
				(2)		עובד סוציאלי, כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996[6][6], שימונה בהתייעצות עם שר הרווחה;
				(3)		איש משק וכלכלה.
		(ג)	ערר כאמור בסעיף קטן (א) יוגש בתוך עשרה ימים מן המועד שבו נודע לעורר על החלטת מתכנן היעדים התעסוקתי; הסכים מתכנן יעדים תעסוקתי, בכתב, כי תוארך התקופה להגשת הערר בתקופה נוספת שעליה הסכים כאמור (בסעיף קטן זה - תקופת ההארכה), בנסיון להגיע לידי הסכמה ליישוב המחלוקת נושא הערר, ולא הושגה הסכמה כאמור בתקופת ההארכה, רשאי העורר להגיש את הערר בתוך עשרה ימים מתום תקופת ההארכה.
		(ד)	בכפוף להוראות סעיף זה, יחולו על ועדת ערר הוראות חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992[7][7], למעט הוראות סעיפים 5, 7 ו-45 בחוק האמור, ואולם -
				(1)		על אף הוראות סעיף 29 בחוק האמור, ועדת ערר תמנה מומחה מטעמה רק אם נוכחה כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות מינוי כאמור, ורשמה את נימוקיה; הוראות פסקה זו לא יחולו לענין מינוי מומחה רפואי לבדיקת מצב בריאותו וכושרו הגופני של המשתתף;
				(2)		על אף הוראות סעיף 39 בחוק האמור, ועדת ערר לא תהיה מוסמכת לפסוק לבעל דין הוצאות.
		(ה)	נדחו שלושה עררים שהגיש משתתף, תותנה כל הגשת ערר נוסף על ידי אותו משתתף, בתשלום אגרה בסכום שיקבע השר בהתייעצות עם שר המשפטים, ובלבד שלא יעלה על ארבעים וחמישה שקלים חדשים; שולמה אגרה לפי סעיף קטן זה ונתקבל הערר - יוחזר לעורר סכום האגרה ששילם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961[8][8], מיום תשלומו ועד יום החזרתו.
		(ו)	הסכום הנקוב בסעיף קטן (ה) יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה, לפי העליה במדד הידוע באותו מועד ביחס למדד שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה שקדמה לה; לענין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
		(ז)	(1)		תאגיד המפעיל מרכז תעסוקה, בעל זיקה אליו ועובדיו, לא יעניקו לחברי ועדת הערר, לעובדיה ולמי שנותן לה שירות, כל הטבה או תגמול, בכסף או בשווה כסף, במישרין או בעקיפין;
			(2)		דיוני ועדת הערר לא ייערכו במרכז התעסוקה או בחצרים של התאגיד המפעיל את מרכז התעסוקה או של בעל זיקה אליו;
			(3)		בסעיף קטן זה –
					"בעל זיקה" – מי שנשלט בידי התאגיד, בעל השליטה בתאגיד ותאגיד אחר שנשלט בידי בעל השליטה בתאגיד;
					"שליטה" – כמשמעותה בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981[9][9].
ערעור	47.	(א)	החלטת ועדת ערר ניתנת לערעור בפני בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969[10][10].
		(ב)	בעלי הדין בערעור יהיו המשתתף והמדינה.
		(ג)	ערעור לפי סעיף זה יוגש בתוך שישים ימים מיום שנודע למערער על החלטת ועדת הערר.
סימן ה': הוראות שונות
אי תחולה	48.	הוראות פרק זה, למעט הוראות סימן ז' שבו, לא יחולו על תושב אזור שילוב העובד במסגרת שיקומית, כהגדרתה בסעיף 1 בחוק הבטחת הכנסה, או המצוי בהכשרה במסגרת שיקומית כאמור, כל עוד הוא עובד כאמור או מצוי בהכשרה כאמור.
פיקוח השר	49.	מרכזי התעסוקה יעמדו לפיקוחו של השר.
עובד ציבור מלווה